תיווך בענייני מקרקעין - מהדורת 2015
הפרקים שבספר:
- הקדמה - כב' השופט בדימוס א' חלימה - שופט בית המשפט העליון
- פתח דבר - המחברים
- סקירה כללית של המצב המשפטי עד לחקיקת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996
- הצעת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996
- חוק המתווכים במקרקעין והלכות ישנות טרם חקיקתו
- סעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין - הגדרות
- סעיפים 7-2 לחוק המתווכים - במקרקעין איסור עיסוק ללא רישיון
- חובת הגינות וזהירות - סעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין
- גילוי עניין אישי - סעיף 10 לחוק המתווכים במקרקעין
- איסור גילוי ידיעה - סעיף 11 לחוק המתווכים במקרקעין
- איסור פעולות משפטיות - סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין
- איסור העסקה- סעיף 13 לחוק המתווכים במקרקעין
- דמי תיווך - סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין
- עונשין - סעיף 15 לחוק המתווכים במקרקעין
- שלילת או התליית רישיון - סעיף 16 לחוק המתווכים במקרקעין
- סעיפים 19-17 לחוק המתווכים במקרקעין
- הוראות מעבר - סעיף 20 לחוק המתווכים במקרקעין
- תחילה
- דוגמה להלכה הפסוקה
- חובת המתווך לפעול בנאמנות
- תיווך עסקי לעומת תיווך במקרקעין
- תחולה טריטוריאלית
- מימוש אופציה
- המתווך כגורם פעיל חרף פעילות מצומצמת כמו המצאת כתובת בלבד
- תשלום יתר של דמי תיווך
- המתווך - ביטוח לאומי - תאונת עבודה
- חקיקה
תשלום יתר של דמי תיווך
משבוטל החוזה, אפשר לתבוע השבה. וכן, יכול הנפגע לבחור בין תביעת השבה לבין תביעת פיצויים, או לתבוע השבה ופיצויים משלימים, ובלבד שלא יקבל כפל תרופה על אותו נזק.כאמור, מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין למרות שקיימת אפשרות להתנות על חובת ההשבה, הרי שגם התניה כזו, צריך שתהא מלווה בתום-לב.
אמנם, קיימת מחלוקת אם זכות ההשבה היא דיספוזיטיבית או שמדובר בדין כופה, ואולם, בכל מקרה ההשבה טעונה מיתון בשלושה גורמים: תקנת ציבור, עיקרון תום-לב, והסמכות לבית-המשפט להפעיל שיקול-דעת הדומה לזה שבית-המשפט מפעיל לגבי פיצויים מוסכמים.
הזכות לפיצויים נובעת מכל הפרה של חוזה, וסעד זה יכול שיצורף לסעדים אחרים להם זכאי הנפגע. לפיכך, אין מניעה כי לצד סעד האכיפה ינתן גם צו לפיצויים.
תרופת הפיצויים {סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)")} באה להגן על אינטרס הציפיות של הנפגע, והמטרה בקביעת שיעורם היא, לפצות את הנפגע על נזק שנגרם לו או על פוטנציאל שאבד.
הפיצוי, בכל מקרה, אינו בא להעניש את המפר על ההתנהגות המפרה, ולכן, שיעורם אינו צריך להיות מעל לפיצוי שהנפגע צפה לו. תנאי מוקדם לפסיקתם הוא קיומו של נזק שנגרם עקב אותה הפרה.
קביעת שיעורו של הנזק יכולה להיעשות בכמה דרכים: הוכחה קונקרטית של נזק אותה ניתן לתרגם לסכומי כסף שיהוו פיצוי נכון לנזקים שהוכחו, קביעת פיצוי על-פי שיקול-דעת בית-המשפט, פיצוי שהוא בגין נזק שאינו נזק ממון {סעיף 13 חוק החוזים (תרופות)} ודרך נוספת היא על-פי קריטריונים ברורים הקבועים בחוק לגבי הפרות של חיובים מסוג מסויים {סעיף 11 של החוק הנ"ל}.

