תיווך בענייני מקרקעין - מהדורת 2015
הפרקים שבספר:
- הקדמה - כב' השופט בדימוס א' חלימה - שופט בית המשפט העליון
- פתח דבר - המחברים
- סקירה כללית של המצב המשפטי עד לחקיקת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996
- הצעת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996
- חוק המתווכים במקרקעין והלכות ישנות טרם חקיקתו
- סעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין - הגדרות
- סעיפים 7-2 לחוק המתווכים - במקרקעין איסור עיסוק ללא רישיון
- חובת הגינות וזהירות - סעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין
- גילוי עניין אישי - סעיף 10 לחוק המתווכים במקרקעין
- איסור גילוי ידיעה - סעיף 11 לחוק המתווכים במקרקעין
- איסור פעולות משפטיות - סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין
- איסור העסקה- סעיף 13 לחוק המתווכים במקרקעין
- דמי תיווך - סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין
- עונשין - סעיף 15 לחוק המתווכים במקרקעין
- שלילת או התליית רישיון - סעיף 16 לחוק המתווכים במקרקעין
- סעיפים 19-17 לחוק המתווכים במקרקעין
- הוראות מעבר - סעיף 20 לחוק המתווכים במקרקעין
- תחילה
- דוגמה להלכה הפסוקה
- חובת המתווך לפעול בנאמנות
- תיווך עסקי לעומת תיווך במקרקעין
- תחולה טריטוריאלית
- מימוש אופציה
- המתווך כגורם פעיל חרף פעילות מצומצמת כמו המצאת כתובת בלבד
- תשלום יתר של דמי תיווך
- המתווך - ביטוח לאומי - תאונת עבודה
- חקיקה
איסור פעולות משפטיות - סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין
סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:"12. איסור פעולות משפטיות
מתווך במקרקעין לא יערוך ולא יסייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין ולא ייצג לקוח במשא-ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה; מתווך המפר הוראת סעיף זה לא יהיה זכאי לדמי תיווך. הוראה זו אינה באה לפגוע בחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961."
מטרתה של הוראה זו היא, בין היתר, להבטיח כי מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה ייערכו על-ידי בעלי מקצוע קרי: עורכי-דין, וזאת על-מנת למנוע טעויות משפטיות וחשיפת הלקוחות לסיכונים משפטיים מיותרים {ת"א 7127-09 בדיל נ' ביטון ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.14)}.
נוהג נפרץ הינו שמתווכים מחתימים לקוחות על הסכמים שונים שבעצם הינם בתחום אחריותם של עורכי-דין.
המעשים נעשים לא אחת על-פי דרישת הלקוח המעוניין לחסוך בעמלת עורך-הדין. הסעיף אוסר חד-משמעית על ביצוע פעולות המיוחדות על-פי דין לעורכי-דין.
בכך יצר החוק הגנה לא רק לציבור עורכי-הדין בפני הסגת גבול מקצועית, אלא, יותר מכך, יצר הגנה מירבית ללקוח ומאלצו להתייעץ עם עורך-דין בעריכת העסקה והחוזה עצמו ובכך למנוע ממנו הרבה הסתבכויות שהן, לעיתים, פרי חוסר הידע המשפטי של הלקוח או המתווך.
למותר לציין כי חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 אוסר מפורשות על מי שאינו עורך-דין לעסוק בפעולות שהן מנת עיסוקו של עורך-הדין.
סוגיה דומה נבחנה בהקשר של ביצוע פעולות שונות לגביהן טענה לשכת עורכי-הדין כי מדובר בעקיפה של כללי לשכת עורכי-הדין.
ב- בש"א (יר') 452/02 {לשכת עורכי-הדין נ' פיצוי נמרץ, תק-מח 2002(2), 12 (2002)} בית-המשפט קבע כי ההנחה הראשונית, על רקע הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק, היא, כי כל אימת שאין איסור מפורש וברור בחוק, אזי מותר לאחרים לעסוק בנושא. תחום איזור הדמדומים של עיסוק מסויים, הופך על רקע זה לתחום ברור שבו אין להגביל את העיסוק.
ודוק: חירות העיסוק ניתנת להגבלה רק בהוראת חיקוק מפורש, שאינו משתמע לשתי פנים.
חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, אוסר מפורשות על מי שאינו עורך-דין לעסוק בפעולות שהן מנת עיסוקו של עורך-הדין.
הנה-כי-כן, מציאות החיים יצרה איזור דמדומים נרחב, בין תחום הטיפול הייחודי של עורכי-דין לבין תחומי העיסוק המותרים, כאשר במקרים רבים טופלו עניינים שונים בעיקר על-ידי עורכי-דין, אף שלא חל איסור על אחרים לעסוק באותו תחום.
בנוסף נקבע כי הנאה בעקיפין מפרסום אינה פסולה. כך גם בתחומים אחרים {למשל, מתווך מקרקעין המפרסם עצמו ומפנה את הלקוחות אל עורך-דין מסויים}.

