botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

הוראה כללית (סעיף 121 לחוק)

סעיף 121 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"121. הוראה כללית
(א) נתמנה מנהל עזבון, אין היורשים רשאים לעשות בעזבון, אלא ברשות מנהל העזבון או בית-המשפט.
(ב) לא נתמנה מנהל עזבון, ינוהל ויחולק העזבון על-ידי היורשים לפי הוראות סימן זה."

סעיף 121(א) לחוק הירושה איננו מאפשר ליורשים לבצע פעולות בעזבון אלא ברשות בית-המשפט {בש"א (ב"ש) 2287/07 ט' א' (קטין) ואח' נ' עזבון המנוח ד' א' ז"ל, תק-מש 2008(1), 620 (2008)}. כך גם, משנתמנה מנהל עזבון, היורשים אינם יכולים להשכיר את הדירה, המהווה חלק מנכסי העזבון {בר"ע (יר') 4035/02 א' עזבון המנוח חיוקה משה ז"ל ואח' נ' דליה בת מרדכי חיוקה ואח', תק-מח 2004(3), 3401 (2004)}.

כאשר נעשתה עסקה על-ידי יורשים, ללא אישורו של מנהל העזבון, העסקה בטלה. כך נקבע ב- ע"א 59/78 {גדליהו נ' עמר, פ"ד לג(1), 533 (1979)} שם נמכר נכס שהיה בבעלות שלושה אחים, כאשר אחד מהם נפטר ואשתו חתמה בשמו על חוזה המכר. כב' השופט ח' כהן, קבע כי בשל הוראות סעיף 121(א) לחוק הירושה, לא היו היורשים, לרבות האלמנה, רשאים לעשות בעזבון, ועל-כן קבע כי העסקה בטלה.

כב' השופטת מ' בן-פורת קבעה באותו מקרה כי "פעולה בניגוד לסעיף 121(א) לחוק הירושה היא אמנם חסרת נפקות משפטית וכמוה כאין וכאפס".

לעומת-זאת, קיימות גישות שונות {ג' טדסקי מסות במשפט (ירושלים, התשל"ח-1978), 347}, אשר מבקשות לרכך את התוצאה המשפטית של סעיף 121(א) לחוק הירושה, כאשר מדובר בהגנה על זכויות צד ג' שפעל בתום-לב. וכדברי ש' שילה {פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חלק שלישי, 341}:

"אין הגנה מפורשת לצד שלישי בחוק הירושה וייתכן שבסופו של יום הוא יצא מופסד. קשה לקבל גישה קיצונית הרואה במעשי היורשים כבטלים כאילו עשו עסקה בנכס לא להם; הלא למעשה הם הבעלים והם אלו שפעלו יחד לקדם, לפי הבנתם, את האינטרסים שלהם. ברור שאם מישהו נפגע מפעולתם, הצד הנפגע, כגון נושה, זכאי לתבוע פיצויים. מכאן, שמסופקני אם ניתן לפסול מכול וכול את תוקף פעולתם, בייחוד אם גישה זו עלולה לפגוע באינטרסים של צד שלישי בתום-לב."

כל עוד לא חולק העזבון, סעיף 121(א) לחוק הירושה, אוסר על היורשות "לעשות בעזבון". משמעות מונח זה הוא "כנוגע הן להחזקה ולשימוש בנכסי העזבון והן לפעולות משפטיות לניהול ולהעברה" {ג' טדסקי, שם, 347}.

כאשר נודע למי ממנהלי העזבון כי נעשתה פעולה כלשהי בנכס השייך לעזבון, על מנהלי העזבון להודיע לצד ג', באופן מיידי, כי הפעולה שנעשתה, נעשתה שלא כדין, וכי היורשים לא היו מוסמכים לעשותה {ע"א 59/78 שרה גדליהו ואח' נ' ארמו עמר, פ"ד לג(1), 533 (1979)}

אין בעובדה שבסעיף 121(א) לחוק הירושה נקבע כי עד לחלוקת העזבון אין היורשים רשאים לעשות בעזבון אלא ברשות מנהל העזבון או בית-המשפט כדי לשנות מזכויות היורשים וממעמדם כיורשים.

סעיף 121(א) לחוק הירושה רק מגביל את עצמאות הפעולה של יורש בנכסי העזבון ודורש אישור לביצוע הפעולות, אך אין הוא משפיע על הזכויות והחובות המהותיות שיש ליורש מכוח מעמדו זה {ת"פ (מקומיים ת"א) 6963/06 מדינת ישראל נ' אליאשוילי אליהו חיים, תק-של 2009(3), 3753, 3761 (2009)}.

ב- תא"מ (שלום ר"ל) 10652-02-10 {מיכאיל קופרשטיין נ' ליאורה בן יקר, תק-של 2011(2), 20882 (2011)} קבע בית-המשפט כי בשים-לב, לצו הירושה, שהוצג בפני בית-המשפט ושלפיו מונה מנהל עזבון, הרי שמסתבר שאין יורש רשאי לתובע מכוח עצמו, אלא ברשותו של מנהל העזבון או ברשות בית-המשפט וזאת בשים-לב לסעיף 121(א) לחוק הירושה, והדברים כמובן תלויים בעובדות שלא ידועות עתה די הצורך, אך אינן משליכות על-כך שניתן להיעתר לבקשה למחיקה.