botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

צוואה בלתי-חוקית וכו' (סעיף 34 לחוק)

סעיף 34 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"34. צוואה בלתי-חוקית וכו'
הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי – בטלה."

למרות החשיבות שיש לייחס למימוש רצונו של המת, החופש לצוות אינו בלתי-מוגבל, והוא כפוף לסייגים שונים בחוק הירושה.

בחוק הירושה קיימות הוראות שונות המגבילות את זכותו של מצווה לצוות ככל העולה על רוחו. אחת מן ההוראות המגבילות את החופש של המצווה לצוות אנו מוצאים בסעיף 34 לחוק הירושה הקובע כי אין בכוחו של המצווה לקבוע בצוואתו הוראות שביצוען בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי והוראות כאלה - בטלות.

ראוי להדגיש כי הפסלות האמורה בסעיף 34 לחוק הירושה תביא לבטלותה של ההוראה הנגועה בצוואה בעוד ששאר ההוראות יהיו תקפות, אלא-אם-כן כל הצוואה נגועה {ראה לעניין זה גם סעיף 37 לחוק הירושה}.

אין התייחסות בסעיף 34 לחוק הירושה בדבר צוואות הנוגדות את תקנת הציבור, "בלתי-חוקי" נאמר, אך "נוגד את תקנת הציבור" לא נאמר בסעיף 34 לחוק הירושה. ואולם, בית-המשפט קבע כי בסמכותו לבטל הוראה בצוואה הנוגדת את תקנת הציבור, קרי, יש לפרש את הוראת אי-החוקיות בחוק הירושה באופן שהיא תחול גם על תקנת הציבור {ראה למשל ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין ואח', פ"ד מג(1), 772 (1989); פרופ' ג' טדסקי "שליחות לאחר המוות" עיוני משפט י' (התשמ"ד-התשמ"ה), 257, 272; ע"א 477/88 היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2), 476 (1990); ע"א 30/92 נוימן נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 1992(2), 3012 (1992); ת"ע (משפחה ר"ל) 5131-08 ש' ג' נ' א' ס', תק-מש 2011(4), 359, 368 (2011)}.

מלשון סעיף 34 לחוק הירושה ניתן ללמוד כי בחינת השאלה, האם ביצוע הצוואה אפשרי אם לאו, תיעשה במועד בו מבקשים לקיים את הצוואה, ולא במועד עריכתה.

כך, הוראת צוואה אשר במועד עריכתה לא הייתה אפשרית לביצוע ובמועד קיומה ביצועה אפשרי – תקויים. ולהיפך, הוראת צוואה אשר במועד עריכתה הייתה אפשרית לביצוע, ואילו במועד קיומה בלתי-אפשרית – לא תקויים.

לפיכך, אין מניעה תיאורטית כי מצווה יכתוב צוואה בלתי-חוקית או בלתי-מוסרית, ובדומה גם צוואה שנערכה על-ידי עורך-דין או בפני רשות וזאת מפני שבחינת שאלת המוסריות או החוקיות נבחנת בעת ביצוע הצוואה ולא בעת עריכתה – חוקים או כללי המוסר בחברה עשויים להשתנות וייתכן שבשעת עשיית הצוואה ההוראה הייתה בלתי-חוקית אך בשעת ביצועה המצב יהיה שונה.

הוראה בצוואה הנוגדת את החוק ברור שאין לבצעה והיא בטלה. למשל – הוראת צוואה המורה שכדי לזכות בנכס מסויים על הזוכה לרצוח אדם פלוני – מובן הוא כי מדובר בעבירה פלילית וכמובן שזו הוראה בלתי-חוקית והיא בטלה.

בסעיף 65(ב) לחוק הירושה קבע המחוקק מפורשות כי בענייני מזונות כאשר יש הוראה בצוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות היא בטלה. בטלות הוראה כזו בצוואה נקבעה על-ידי המחוקק באופן מפורש בסעיף נפרד ואין להיזקק להוראות סעיף 34 לחוק הירושה. ישנן הוראות דומות נוספות בחוק הירושה המגבילות באופן מפורש את כוחו של המצווה – הוראות אלה באות לאזן בין חופש הציווי לבין אינטרסים ציבוריים הראויים להגנה על-ידי המחוקק.

ב- ע"א 477/88 {היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל-אביב, פ"ד מד(2), 476 (1990)} המנוח קבע בצוואתו סכום כסף לאוניברסיטת תל-אביב שנועד לשם הקמת קרן מלגות. המצווה ציווה כי הקרן לא תהיה בבחינת הקדש כמשמעותו בחוק הנאמנות. בית-המשפט בחן את תקפות הצוואה וקבע כי הוראות המצווה בצוואתו מול הוראות חוק הנאמנות הנוגעות להסדרת הקדש ציבורי, וקבע כי הוראת המצווה פסולה מכיוון שיש בה התנאה על הוראת חוק קוגנטית, שבלתי-ניתנת להתנאה. התנאה כזו היא בלתי-חוקית ולכן הוראת הצוואה בטלה מכוח סעיף 34 ו- 38(א) לחוק הירושה.

ב- ע"א 360/93 {גבריאלה אוברזנסקי נ' קורט גרין, תק-על 95(3), 441 (1995)} נדונה צוואה אשר לא ניתן היה לבצעה כלשונה, וזאת עקב מכירתו של הנכס על-ידי המצווה לאחר עריכת הצוואה. בית-המשפט קבע כי יש לאמץ פרשנות מרחיבה של הצוואה, ועל-כן נקבע כי הצוואה חלה על נכס אחר שנקנה תמורת הנכס שנמכר, בית-המשפט ראה בו, בנכס החדש, תחלופה.
ב- ת"ע (משפחה ר"ל) 5131-08 {ש' ג' נ' א' ס', תק-מש 2011(4), 359, 368 (2011)} המתנגד והאפוטרופא לדין מתייחסים לסעיף 4 בצוואת המנוחה לפיו ציוותה המנוחה כי ילדיה הקטינים יגדלו אצל המבקשת, כסעיף בלתי-חוקי ובלתי-מוסרי.

בית-המשפט סבר כי סעיף 4 לצוואה נוגד את החוק, המוסר והנורמות החברתיות-מוסריות שנקבעו בפסיקה לגבי מעמד הורים כלפי ילדיהם.