ערכאת הערעור לא חלקה על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר - הערעור נדחה

ב- עמ"נ (מרכז) 44487-08-14 {חברת טי. אם. סי. אס תקשורת בע"מ נ' עיריית פתח-תקווה, תק-מח 2015(4), 23661 (2015)} המערערת הגישה ערעור על החלטת וועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית פתח-תקוה, לפיה נדחה הערר שהגישה המערערת נגד חיובה בתשלום ארנונה בגין נכס שבחזקתה.

השאלה המרכזית שעמדה בפתח הערעור המינהלי היא האם יש לסווג את נכסה של המערערת בהתאם לסיווג 3.4.1 לצו המיסים של עיריית פתח תקווה כ: "מבני תעשיה, מלאכה, מוסכים ובתי תוכנה" או "מלאכה, לרבות מוסכים" או שמא, יש לסווג את נכסה של המערערת, כטענת המשיבה, כנכס מסוג: "שירותי תיקון/ייצור" הקבוע בסעיף 2.13.6.1 לצו המיסים, כפי שקבעה גם ועדת הערר.

המערערת טענה, כי עסקינן בנכס המשמש כמפעל יצרני לכל דבר ועניין, המעסיק עשרות עובדים בעלי הכשרה מקצועית מוגדרת, אשר תחום פעילותו הוא בגדר, שדרוג, השבחה ו"מחדוש" של מכשירים, מערכות ויוצא בזה. לטענת המערערת, מדובר בנכס המוציא תחת ידיו מוצר אחר שלא היה קיים קודם לכן ולכן ניתן לכנותו "משודרג, משופץ, מושבח ומחודש", ומדובר הלכה למעשה, במוצר חדש בעל ערך רב יותר.

המערערת הגישה השגה לוועדת הערר. במסגרת הדיון בהשגה, טענה המערערת, כי לא היה מקום לתקן את השומה וכי יש לסווג את הנכס בסיווג של "תעשיה" או לחילופין, "מלאכה". המערערת תיארה את פעילותה בנכס לנציגי העיריה שדחו את השגת המערערת, ולפיכך, הגישה המערערת את הערר לוועדת הערר.

ועדת הערר דחתה את הערר של המערערת, לטעמה של המערערת, תוך הסקת מסקנות עובדתיות שגויות וקביעות סותרת לדין ולפסיקת בתי-המשפט בשאלה כיצד יש לסווג מפעל נכס בעל פעילות ייצורית מעין זו של המערערת.

בסיכומיה המערערת לא חלקה על קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר, אשר התבססו ואימצו את הערות המערערת שנשמעו בפניה, אולם, לטענת המערערת, מסקנת וועדת הערר היתה צריכה להיות, כי בנכס מבוצעת פעילות של יצירת יש מוחשי אחד, ומוחשי אחר, קרי, תעשיה.

בית-המשפט קבע, כי המבחן האמיתי לסווג ולקביעת הארנונה המתחייבת, יעשו על-סמך השימוש בפועל הנעשה בנכס. לאחר שנעשה בפועל סקר במפעל המערערת, לאחר ששתי ועדות ערר קבעו, כי השימוש בפועל תואם את סיווג העיריה ולא את הסיווג שהמערערת מבקשת שהנכס יסווג, ולאחר שאחת מוועדות הערר יצאה בעצמה לביקור בנכס, אין עוד ספק, כי הסיווג של הנכס אינו של "תעשיה".

גם ההחלטה בהשגה, וגם ההחלטה בערר מפורטות, מנומקות ומתבססות בין היתר על סקר מדידות שביצעה העיריה בנכס.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי ככלל, בית-המשפט המינהלי, אינו מתערב בהחלטותיו המקצועיות של גופי הבדיקה שהוסמכו על-פי דין לבחון את העובדות הרלבנטיות, לבצע את הבדיקות והבחינות הנדרשות לצורך הגעה למסקנה העובדתית והמשפטית הנכונה, ובית-המשפט אף אינו קובע מהי ההחלטה שהוא היה מקבל בנסיבות האמורות, אלא הוא בוחן אם ההחלטה חורגת מגדר הסבירות, אם ההחלטה נתקבלה כדין ואינה פוגעת בכללי צדק טבעי {ראה: ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי, פ"ד נז(1), 883, 895 (2003); בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח' נ' המועצה הארצית לבניה ואח', פ"ד נ(3), 441, 446 (1996)}.

במסגרת עקרונות אלו, בדרך-כלל מיושם הכלל לפיו גם אין מקום להשיג, על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר, בפני ערכאת הערעור {עמ"נ 252/06 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב, פורסם באתר נבו, (05.02.08); עמ"נ 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה, פורסם באתר נבו (12.11.06); בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נגד דור אנרגיה (1988) בע"מ, פורסם באתר נבו (17.04.08); עמ"נ (חי') 812-10-09 רכבת ישראל בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה – כרכור, פורסם באתר נבו (20.05.10); עמ"נ (ת"א) 273-09 ת.י. תיאטראות 2004 בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית גבעתיים, פורסם באתר נבו (08.12.10); עמ"נ (חי') 11364-04-09 הוט טלקום שותפות מוגבלת נ' מועצה איזורית מטה אשר, פורסם באתר נבו (29.11.09) בו נקבע:

"בבוא בית-המשפט לדון בערעור על החלטת ועדת הערר עומדים בפניו עקרונות המשפט המינהלי. בתי-משפט חזרו ושנו, כי ערעור על החלטה של ועדת ערר, בין ועדת ערר על-פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 ובין החלטות של ועדות ערר מקצועיות אחרות, כפוף לעקרונות המשפט הציבורי.
ועדות הערר למינהן הינן חלק מהמינהל הציבורי ופועלות על-פי כלליו. לפיכך גם התערבות בתי-המשפט בהחלטות ועדת הערר נעשית על-פי כללי המשפט הציבורי.
יתירה מזאת, ועדות הערר מורכבות מגורמים מקצועיים שלהם המומחיות בתחומים עליהם הינם מופקדים ועל-כן ההתערבות בהחלטותיהן תהא מצוצמצת ביותר ותעשה בעיקר אם נפל פגם בהחלטה או כאשר ההחלטה מותנית בקביעת עמדה בשאלה משפטית {ראה: עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר מחוז דרום ואח', פ"ד נח(3), 199 (2004); עמ"נ 226/02 (יר') א"מ חניות ירושלים (1993) נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, פורסם באתר נבו (05.05.04); ע"א 3433/00 ליטנפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נו(5), 241 (2004)}."

בית-המשפט קבע, כי המערערת לא הוכיחה שהחלטת ועדת ערר, היתה בלתי-סבירה או שניתנה עקב שיקולים פסולים, וכל טענותיה התמצו בפרשנות ובתרגום "מאולץ" של תיאור פעילותה.

ניסיון המערערת להתאים את הגדרת פעילותה לפעילות תעשייתית כדי שהיא תשלם פחות ארנונה ותרוויח מכך כספים, צריכה להידחות. השכל הישר והעובדות שנקבעו על-ידי מנהל הארנונה בוועדת הערר, כי אין מדובר בתעשיה, הינן החלטות נכונות וראויות ואין כל ספק, כי אכן מדובר באופן ברור במעבדות, החוסות באופן מפורש תחת הגדרת "נכסים המשמשים לשימושים שונים".

רצון המערערת להשיא את רווחיה על-ידי הפחתת הארנונה, אינה ראויה בנסיבות העניין.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי במקרה דנן, קיימים שני סיווגים המתאימים לפעילות המערערת. העובדה, כי באופן כללי סיווג מסויים יכול לכלול גם את פעילות המערערת, אינה אומרת שזה הסיווג הנכון, ביחוד, כשקיים סיווג ספציפי המגדיר היטב את פעילות המערערת.

לאור כל האמור לעיל הערעור המינהלי נדחה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ערכאת הערעור לא חלקה על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר - הערעור נדחה