הגדרת "שימוש חקלאי"

1. שימושים שלא הוכרו בהלכה הפסוקה כ"שימוש חקלאי"
ב- רע"פ 4594/04 {ברא"ז נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.04)} הואשם המבקש בכך שהשתמש, עם אחרים ובשליחותם, בחלקות ובמבנה שבנו עליהן, ללא היתר, שימוש חורג או לא למטרה החקלאית שלשמה נועדו. באותו עניין נקבע:

"... ההבחנה שעשה בית-המשפט המחוזי, בין גידול סוסים כשימוש חקלאי לבין עסק של רכיבה עליהם שאיננו כזה, היא נכונה. זאת ועוד, עסק של רכיבה על סוסים וניהול של חוות רכיבה אינם שימושים מותרים בקרקע חקלאית שכן 'אינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים' כהגדרת סעיף 7(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965."

ב- רע"פ 9585/09, עע"ם 6724/10 {הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים נ' ראש המועצה האזורית שפיר פורסם באתר האינטרנט נבו (03.09.12)} נדונה השאלה אם אתר לטיפול בבוצה, שמפעילה חברת בר עידן יצור ופיתוח בע"מ הוא שימוש שעומד בסתירה לסעיף 15 לתכנית החלה, הקובע את השימושים המותרים במקרקעין חקלאיים ושם סקר בית-המשפט את הפסיקה בסוגיה וכך קבע:

"סעיף 7(ב) לחוק התכנון והבניה מגדיר את התיבה "מטרה לא-חקלאית" כ"בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים."

ב- ר"ע 30/86 {פ.א.ב. שרותים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 249 (1986)} קבע הנשיא דאז מ' שמגר כי עסק לאחסון חומרי הדברה לחקלאות אינו יכול להיחשב 'שימוש בקרקע הדרוש במישרין לייצור חקלאי'. נפסק כי יש לפרש באופן מצמצם תיבה זו, כדי שרק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי, ייחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור. בית-המשפט ציין כי ההגבלה שנקבעה בסעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה היא חלק מהותי ממערך הסמכויות של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, ותכליתה לשמר את ייעודה של קרקע חקלאית ולמנוע זליגה של שימושים שאינם חקלאיים, ללא אישור מתאים של גורם תכנוני מוסמך בעל ראיית רוחב.

בדומה, נפסק כי אחסון מזון לבעלי חיים במסגרת עסק מסחרי איננו שימוש חקלאי {רע"פ 252/04 שדות נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - לודים, פ"ד נח(5), 871, 874 (2004)}.

גם בתי-המשפט המחוזיים ובתי-משפט השלום נהגו ככלל בפרשנות מצמצמת למונח "שימוש חקלאי", וסירבו להכליל בגדרו את השימושים הבאים: שריפת עצים לשם הכנת פחמים {ע"פ (מחוזי חי') 2811/02 מדינת ישראל נ' חטיב, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.12.03)}; מחסן לאחסנת עצים ומחסן לאחסנת תוצרי עץ מעובדים {ת"א (שלום נת') 1335/03 מינהל מקרקעי ישראל נ' חיון, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.07.05)};{ת"א (שלום ראשל"צ) 5853/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' אפרתי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.05)}; בית בד לייצור שמן זית {ע"פ (מחוזי חי') 1305/04 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' מוחמד, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.01.05)}; חנות לממכר בעלי חיים {ה"פ (מחוזי ת"א) 1134/01 סופר נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.06)}; ממכר צמחים וציוד לגינון {ת"פ (שלום חי') 4028/05 מדינת ישראל נ' בשארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.11.06)}; בצד האמור, נקבע כי מרכז מיון לביצים הוא שימוש בקרקע שדרוש במישרין לייצור חקלאי {עת"מ (מינהליים ת"א) 2827/08 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' עיריית פתח תקווה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.07)}.

2. מרכז מבקרים - האם "שימוש חקלאי"?
ב- ע"א (מרכז) 1825-12-12 {עוזית שניאורסון נ' מינהל מקרקעי ישראל - בשם מדינת ישראל, תק-מח 2014(1), 25909 (2014)} נדון המקרה הבא: המערערת מחזיקה במשק 51 (להלן: "המקרקעין") בכפר חב"ד, מושב עובדים של חסידי ליובאוויטש להתיישבות (להלן: "האגודה"), כבת-רשות של האגודה, שמחזיקה במקרקעין מכוח חוזה משבצת בין המשיב לבין הסוכנות היהודית אשר התירה לאגודה לעשות שימוש במקרקעין (להלן: "החוזה").

חוזה המשבצת הגדיר את מטרת השכירות: "ניצול השטח העליון של הקרקע בעיקר לצורכי חקלאות; הקמת מבנים משקיים, ושימוש בהם למטרה חקלאית; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; הקמת מבני ציבור ושימוש בהם".

המערערת מפעילה במקרקעין מכוורות לגידול דבורים ולייצור דבש, מכוח רישיון שהוענק לה על- פי הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז-1977. נוסף על המכוורות המערערת מפעילה במקרקעין חנות לממכר דבש, מרכז מבקרים בשם "מאחורי הדבש", משחקיה לילדים, וכן מוצבת במקרקעין מכולת קירור (להלן: "השימושים").

בבית-משפט קמא עתר המשיב לצו מניעה נגד כל השימושים, מלבד המכוורות. המחלוקת בבית-משפט קמא היתה אם השימושים נכללים בהגדרת מטרת השכירות בחוזה, דהיינו "צורכי חקלאות" שעל-כן הם מותרים, אם לאו.

בית-משפט קמא הגיע למסקנה כי כל השימושים אינם חקלאיים, שלפיכך נתן צו המורה למערערת לסלק ולהרוס את כל המחוברים במקרקעין שבהם נעשים השימושים ולא לעשות במקרקעין שימוש שאינו חקלאי.

בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט, כי מכוח חוק-יסוד: מקרקעי ישראל וחוק מינהל מקרקעי ישראל נקבעת המדיניות הקרקעית במקרקעי המדינה על-ידי מועצת מקרקעי ישראל, ואילו על ביצועה ויישומה של המדיניות מופקד מינהל מקרקעי ישראל. בהחלטות מס' 1, 8 ו- 9 להחלטות מועצת מקרקעי ישראל נקבעה המדיניות הקרקעית של המדינה ביחס להקצאת שימוש בקרקע חקלאית על דרך מתן נחלה.

התפיסה הבסיסית העומדת ברקע החלטות אלה היא כי העמדת קרקע חקלאית ומתן זכויות בנחלה חקלאית מתייחדים למתיישב אשר משלח ידו בחקלאות. מדיניות הגורמים המוסמכים מתבססת זה שנים על הקביעה כי קרקע בתנאי נחלה ניתנת אך לצורכי חקלאות ולא לצרכים אחרים, ומקום שמשתנה ייעוד הקרקע מחקלאות לייעוד אחר יש להחזיר את הקרקע למינהל.

החלטות מס' 755, 653 ו- 880, המאפשרות פעילות כלכלית לא חקלאית בחלק מצומצם משטח הנחלה בחלקה א', אינן סותרות את המדיניות הבסיסית של מועצת מקרקעי ישראל אלא מסדירות קיומו של חריג במגזר צר ביותר של הנחלה שאינו בא לשנות את התכלית המקורית שלשמה נמסרה הקרקע כנחלה חקלאית.

נראית במקרה דנן פרשנות המשיב, כי את צירוף המילים "בעיקר לצרכי חקלאות" יש לפרש על רקע ההקשר הכללי של החוזה. דהיינו, צירוף מילים זה מתקשר להמשך הוראת הסעיף המדברת על כך שהקצאת המקרקעין היא גם למגורים ולמבני ציבור. על-כן, ניצולה של הקרקע ביישוב חקלאי הוא לצרכי חקלאות, במשולב עם מגורי המתיישבים ועם צרכיהם כציבור.

שימוש חקלאי משלב, לעיתים כחלק אינטגרלי, פעילות שאינה חקלאית מובהקת כמו מיון, אריזה וכדומה, וכי פעילות נלווית או משלימה במקרקעין צריכה להיות נלווית לשימוש החקלאי ולא די שהיא משלימה את פרנסתו ועיסוקיו של בעל הזכות בנחלה.

לאור האמור, קבע בית-המשפט כי הפרשנות לה טוען המשיב עולה בקנה אחד עם הפסיקה של בתי-המשפט בעניינים פליליים ואזרחיים, בהם נדונה שאלת השימוש למטרות חקלאות.

פעילות עסקית מסחרית כזו שמנהלת המערערת, קרי ניהול מרכז המבקרים הכרוך בתשלום, שחוויית הביקור בו כוללת הקרנת סרט, יצירת נרות, התחפשות ומשחקי תפקידים, אינה יכולה להיחשב שימוש חקלאי."

3. כלביה ההופכת ל"פניסיון לכלבים" האם "שימוש חקלאי"?
ב- ה"פ (מרכז) 52471-01-12 שמואל אמיר פלדשטיין ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2012(4), 17656 (2012)} נדונה תובענה למתן פסק-דין הצהרתי שלפיו שימוש בכלביה לצורך "פניסיון כלבים" הוא שימוש מותר על קרקע חקלאית על-פי החוזה המשולש. כן מבוקש צו שיחייב את מינהל מקרקעי ישראל לחתום על תכנית בניה להרחבת בית מגורים, מחסן חקלאי וסככה לכלביה במגרש המגורים בנחלתם של המבקשים, וצו שיורה למינהל לאשר למבקשים רישום התחייבות לצורך משכנתה.

התובע, שמואל פדלשטיין, חבר אגודה בכפר רות, מחזיק בשתי חלקות בכפר, מתוקף חוזה משולש אשר נחתם בין המינהל לבין הסוכנות היהודית לבינו. אחת החלקות מיועדת לעיבוד חקלאי והינה מושא דיוננו.

בשנת 1997 הקים שמואל על החלקה כלביה, אשר שימשה כפניסיון בתשלום. יצויין, כי טרם הקמת הכלביה, אישר מנהל מחוז במשרד החקלאות לשמואל כי כלביה הינה גידול חקלאי.

במשך מספר שנים ניסה שמואל לקבל מהמינהל היתר בניה בחלקות, אך נמסר לו כי הינו מתבקש לחדול מכל שימוש אשר לא אושר בחלקה אשר יועדה לשימוש חקלאי, כאשר לדעת המינהל, הכלבייה איננה נועדה לשימוש חקלאי, ומשכך, נדרש שמואל להשיג היתר מיוחד לשימוש חורג בקרקע, ומשלא קיבל היתר זה - עליו לחדול ממעשיו ולשלם דמי שימוש על מקרקעין אלו.

בעקבות דרישה זו, הגיש שמואל תביעה לבית-המשפט בבקשה כי יורה, בין היתר, כי שימוש בכלבייה לצורך "פניסיון כלבים" הינו שימוש מותר על קרקע חקלאית, על-פי החוזה המשולש.

לטענת שמואל, המבנה בו נבנתה הכלביה מקורו בחממה אשר הפעיל בעבר ואשר נבנתה כדין. בנוסף, טוען שמואל, כי בסמכות המינהל לסרב לחתום על תכניות הבניה רק כאשר השימוש המבוצע בנחלה הוא שימוש שהוגדר בחוק במפורש כשימוש חורג, אולם, לטענתו, השימוש בכלבייה כפניסיון כלבים הוא שימוש מותר על קרקע חקלאית הן על-פי החוזה המשולש והן על-פי הוראות חוק ההתיישבות, ועל-כן החלטת המינהל בטלה. כמו-כן, טוען שמואל, כי דרישה זו, המונעת ממנו לקיים כלבייה בנחלתו, הינה פגיעה בחופש העיסוק שלו, ולכן על המינהל לחזור בו מהחלטתו.

מנגד, טוען המינהל, כי הפעלת פניסיון לכלבים הינה שימוש לא חקלאי במקרקעין, שהרי לטענתו, הרציונל שעמד מאחורי התפיסה שלפיה גם גידול בעלי חיים נחשב גידול חקלאי הוא "הפקת יבול" מהטיפול בבעלי החיים, והיות וזו לא מטרת השימוש של שמואל בכלבייה עליו לחדול משימוש בה.

כמו-כן, טוען המינהל, כי היות ומדובר בפעולה המנוגדת לאמור בחוק, אין לשמואל להלין על פגיעה בחופש העיסוק, שכן זכות זו מתירה חופש עיסוק בהתאם לחוק.
בית-המשפט התבקש להכריע בשאלה האם היפר שמואל את החוזה המשולש והשתמש במקרקעין שימוש חורג.

בית-המשפט מציין, כי אמנם לשון חוק ההתיישבות החקלאית אומרת במפורש כי קרקע חקלאית זו קרקע, אשר בין היתר, משמשת לגידול בעלי חיים, אולם, מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי החזקת בעלי חיים על קרקע חקלאית נועדה לשם ייצור תוצרת חקלאית מהטיפול בבעלי החיים, ולא לשם קיום עסק כלכלי של פניסיון לכלבים.

בנוסף, מדגיש בית-המשפט, כי אף לפי חוק תקנות צער בעלי חיים משמע, כי החזקת בעלי חיים במתקנים המשמשים בין היתר כפניסיון או כבית מחסה לבעלי חיים הינה החזקה שלא לצרכים חקלאיים. בית-המשפט מציין, כי בעוד שבהחזקת לול, דיר או רפת נוצר שימוש חקלאי, בהחזקת פניסיון כלבים לא נוצר כל שימוש חקלאי המצדיק שימוש בקרקע אשר נועדה לשימוש חקלאי. לפיכך, קבע בית-המשפט, כי החזקת פניסיון לכלבים על קרקע המיועדת לשימוש חקלאי הינה שימוש חורג בקרקע אשר נועדה לשימוש חקלאי.

בהמשך, דחה בית-המשפט את טענתו של שמואל, לפיה בקשת המנהל לסגור את הפניסיון פוגעת בחופש העיסוק שלו, שהרי חוק ההתיישבות אוסר שימוש חורג במקרקעין ללא היתר מראש, ולכן כלל לא קמה לשמואל הזכות להפעיל פניסיון כלבים, וממילא לא נפגעה זכותו החוקתית, שהרי נקודת המוצא של זכות זו הינה חופש האדם לעשות כל אשר לא נאסר בחוק.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגדרת "שימוש חקלאי"