תנאים להטלת הגבלות (סעיף 66ב לחוק)

1. כללי
סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"66ב. תנאים להטלת הגבלות (תיקונים: התשס"ט, התשע"ג (מס' 2))
(א) הגבלות לפי סעיף 66א לא יוטלו אלא בהתקיים אחד מתנאים אלה:
(1) החייב הובא לפני רשם ההוצאה לפועל על-פי צו הבאה לפי סעיף 69יב, או בא לפניו בדרך אחרת, הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב ולא ניתן הסבר סביר לאי-התשלום, ובלבד שהחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים;
(2) החוב הפסוק נובע ממזונות המגיעים לפי פסק-דין למזונות, למעט חוב מזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (בחוק זה: "חוק המזונות");
(3) החייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיפים 7ג, 67(ד), 69יא(ד) או 69יג(ד), ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
(א) חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 2,500 שקלים חדשים;
(ב) חלפה שנה ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה, והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 שקלים חדשים.
(ב) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי:
(1) לקבוע הוראות לעניין דרכי הטלת הגבלות לפי פרק זה;
(2) לשנות, בצו, את התקופות והסכומים הקבועים בסעיף-קטן (א)."

ההגבלות לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל לא יוטלו על החייב אלא בהתקיים אחד מן התנאים כפי שיפורטו להלן:

תחילה כי הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי החייב בעל יכולת לפרוע חובו אולם החייב משתמט מתשלום החוב ולא ניתן על-ידי החייב כל הסבר סביר לאי-תשלום החוב, ובלבד שהחוב או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 500 ש"ח בהתאם לסעיף 66ב(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל.

בנוסף כאשר החוב המדובר הינו חוב מזונות, ולמעט חוב מזונות כשהזוכה הינו המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 66ב סעיף-קטן (א)(2) לחוק ההוצאה לפועל.

תנאי נוסף להחלת ההגבלות לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל הוא כאשר החייב הינו בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיפים 7ג, 67(ד), 69יא(ד) או 69יג(ד) לחוק ההוצאה לפועל ובלבד שהתקיים אחד מאלה:

חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה והחוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על 2,500 ש"ח; חלפה שנה ממועד המצאת האזהרה לחייב המצאה מלאה והחוב הפסוק או החובות המפסוקים במצטבר עולים על 500 ש"ח. זאת בהתאם לסעיף 66ב(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל.

ב- הוצל"פ 3-19163-11-3 {רא נ' אי. אר. אן, תק-הצ 2012(3), 130 (2012) זומנה החייבת לחקירת-יכולת, אך דבר הזימון לא הומצא כדין לידי החייבת.

רשם ההוצאה לפועל הורה על המצאת מידע על החייב, בהתאם להוראת סעיף 7ג. לחוק ההוצאה לפועל.

רשם ההוצאה לפועל קבע כי אין מקום להטיל הגבלות על החייבת בטרם זימונה כדין לחקירת-יכולת.

רשם ההוצאה לפועל קבע כי סעיף 66א רישא לחוק ההוצאה לפועל עוסק בסמכות שבשיקול-דעת וכי אין מקום להטיל הגבלות חמורות הפוגעות בזכויות יסוד של חייב, טרם בחינה עניינית של כושר ההחזר החודשי שלו, על דרך של זימונו לחקירה כדין.

סעיף 66א רישא קובע כי כאשר התקיימו לגבי החייב התנאים כאמור בסעיף 66ב, ושוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שננקטו לשם גביית החוב רשאי הוא להטיל על החייב הגבלה.

רשם ההוצאה לפועל סבר תוצאתם של דברים מקיימת נאמנה את האיזון הקבוע בחוק ואף את הוראת סעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הקובעת כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי-יעיל או שניתן לבצע את פסק-הדין בהליך פחות חמור".

לפיכך, על הזוכה לזמן את החייבת כדין לחקירת-יכולת, טרם הטלתן של ההגבלות.

רשם ההוצאה לפועל ציין כי שונים הם במקצת פני הדברים ביחס לסוגיית המצאת המידע, ראשית, הללו אינם מהווים אמצעי כפיה, אלא מיועדים לשם איתורם של נכסים מהם ניתן להיפרע מהחייבת.

שנית, הוראת החוק בסוגיית קבלת המידע שונה היא וקובעת כי אין צורך בכך שעסקינן בפועל בבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, אלא די בכך "שרואים אותו ככזה".

לעומת-זאת, הוראת סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל קובעת כי תנאי להטלת ההגבלות בתיק שאיננו חוב מזונות, הינה, כי "הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום החוב" או כאשר "החייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו", בפועל.

אשר-על-כן נדחיתה הבקשה להטלת הגבלות במקרה דנן ורשם ההוצאה לפועל הורה לזמן את החייבת כדין לחקירת-יכולת, טרם הטלתן של ההגבלות.

ב- רע"צ (חי') 2225-12 {עלי עואודה נ' אמריאל ניהול והשקעות בע"מ ואח', תק-של 2012(4), 2854 (2012)} נקבע כי ההגבלה על רשיון הנהיגה הנה אמצעי חריג למדי, שההצדקה לאפשר הטלתו נמצאה בכך שמתקיימת אחת מחלופות סע' 66ב לחוק ההוצאה לפועל.

בית-המשפט קבע כי ההנחה הנה שאין להטיל את ההגבלה כאשר מתקיים הסייג שהטלתה תפגע ממשית בעיסוקו של החייב ויכולתו לשלם את החוב, בהתאם לסעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל. הטעם לכך הוא כי מדובר בצעד העומד בסתירה לתכלית הליכי הגביה שמכוחם מוטלת בכלל ההגבלה.

ב- רע"צ (ת"א) 15743-03-12 {אבי פוני ואח' נ' בנק אוצר החייל בעמ ואח', תק-של 2012(1), 50743 (2012)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל במסגרתן דחה את בקשת המבקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים במסגרת תיק הוצאה לפועל המתנהל כנגד המבקש.

המבקש טען במסגרת בקשת רשות הערעור דנן כי החלטות אלו של רשם ההוצאה לפועל, הדוחות את בקשותיו להכריזו כחייב מוגבל באמצעים עומדות בניגוד להלכות שנקבעו בפסיקות בתי-המשפט בעניין הכרזת חייב מוגבל באמצעים.

זאת ועוד טען כי החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתנה תוך התעלמות מטענותיו שהובאו לפניו, ללא מתן נימוקים ראויים להחלטה.

המבקש טען בנוסף כי החלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד מתעלמת מהנזקים שנגרמו למבקש ומהיעדר היכולת לקבל הגנה מגורם שיפוטי אחר.

לעניין הבקשה לביטול ההגבלה נקבע כי המבקש לא משיג ישירות על ההחלטה שלא לבטל ההגבלה, אלא באמצעות הבקשה להכריז עליו כמוגבל באמצעים, בקשה שהגיש לאחר שהבקשה לביטול ההגבלה נדחתה.

על המבקש הוטלה, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדו, הגבלה ביחס לרישיון הנהיגה.

נקבע כי, ההגבלה האמורה הוטלה מכח הוראות פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו הוא: "הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו", פרק זה מונה מספר הגבלות שרשאי רשם הוצאה לפועל להטיל על חייב.

בית-המשפט קבע כי מטרתן העיקרית של ההגבלות הינה לשמש כלי בידי הזוכים לממש את פסק-הדין ולפעול כנגד חייב שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו.

בית-המשפט ציין כי הטלת ההגבלות נתון לשיקול-דעת רשם ההוצאה לפועל, אולם בסופו-של-דבר הן מוטלות על מי שלא נתן הסבר סביר לאי-התשלום.

כנגד המבקש במקרה דנן הוטלה הגבלה ביחס לרישיון הנהיגה שלו, בשל מחדליו שלו עצמו, משכך קיימת חזקה כי הוא חייב בעל יכולת שמשתמט מתשלום חובותיו אשר לא נתן הסבר סביר לאי-התשלום. לכן הוטלו עליו המגבלות ביחס לרישיון הנהיגה.

הבקשה לביטול ההגבלה נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, אולם, כאמור, המבקש לא ערער על עניין זה, אלא בחר להגיש את הבקשה להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, במסגרתה עתר גם לביטולה של ההגבלה.

לעניין הבקשה להכריז על החייב כמוגבל באמצעים נקבע כי סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול-דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על-פי נסיבותיו וכפועל יוצא סמכותו של רשם ההוצאה לפועל שיקול-הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, גם כאשר הוא אינו יכול לפרוע את חובותיו בתקופה העולה על התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל.

נקבע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לדון בבקשה להכרזה על חייב כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו בלא לקיים דיון לפניו, כפי שעשה הרשם במקרה דנן.

בית-המשפט דנן סבר כי אין המדובר בהחלטה הפוגעת בזכות מי מהצדדים כאשר כל המסמכים ממילא מוגשים לרשם על-ידי החייב וההחלטה ניתנת על סמך עיון בהם, ואם ביקש זאת זוכה אף לקיים חקירת-יכולת.

במקרה דנן לחייב היה בעבר תיק איחוד אשר בוטל ולכן נקבע כי עליו לעמוד גם בתנאי הקבוע בתקנה 29(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, הקובעת כדלקמן:

"29. בקשת איחוד (תיקונים: התשנ"ב, התשס"ט, התשע"א (מס' 2))
(א) בקשה לאיחוד תיקים ובקשת חייב להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים (להלן: "בקשת איחוד") תוגש בידי החייב ללשכה שבה נפתחו מרבית תיקי ההוצאה לפועל נגדו; רשם ההוצאה לפועל בלשכה שבה הוגשה הבקשה כאמור רשאי, בכל שלב, על-פי בקשת מרבית הזוכים, להורות כי איחוד התיקים יתנהל בלשכה אחרת וכי הבקשה תועבר לאותה לשכה.
(ב) חייב לא יגיש יותר מבקשת איחוד אחת; נדחתה בקשת איחוד של חייב, לא יגיש בקשה נוספת אלא-אם-כן הראה כי בנסיבות העניין חל שינוי יסודי המצדיק זאת."

לאור האמור בתקנה 29 לעיל רשם ההוצאה לפועל סבר כי בעקבות העובדה כי לחייב כבר בוטל איחוד התיקים בהוצאה לפועל, יש להפנותו כעת להליכי פשיטת רגל, מנגד טען החייב כי סיכוייו בהליך זה הינם נמוכים. בית-המשפט קבע כי יש לקבל את החלטת רשם ההוצאה לפועה בעניין זה וכי טענתו של החייב לגבי סיכויו מסתכמת בהערכה בלבד.

בית-המשפט סבר כי ככל ובקשתו של החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל תידחה על-ידי בית-המשפט המחוזי, הרי שמתבקש ואף מתחייב שעניין זה יהווה שיקול נוסף במסגרת שיקולי רשם ההוצאה לפועל, אולם בשלב זה, נקבע כי כאמור, אין המדובר אלא בהערכה בלבד של החייב, שאינה חלק משיקולי הרשם.
שאלה נוספת שהתעוררה מהחלטות רשם ההוצאה לפועל הנ"ל ושדן בה בית-המשפט במקרה זה היא מה יעשה אותו חייב, שבסופו-של-דבר רשם ההוצאה לפועל מחליט שלא להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ומיידע אותו בדבר יכולתו לפנות להליכי פשיטת הרגל, בהתאם להוראת סעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל, ואף לא משהה את ההליכים כנגדו.

בית-המשפט קבע כי במצב דברים זה, נוצר מצב ביניים חדש, לפיו חייב, שמתנהלים כנגדו מספר תיקי הוצאה לפועל, אינו מוכרז כחייב מוגבל באמצעים, תיקיו אינם מאוחדים, ורשם ההוצאה לפועל אף אינו משהה את ההליכים בתיקים כנגדו - עלול לעמוד בפני שוקת שבורה באופן שבו מן הצד האחד, טרם פנה להליכי פשיטת רגל ומהצד השני, הוא חשוף לנקיטת הליכים בכל התיקים כנגדו.

בית-המשפט קבע כי מצב זה מחייב התייחסות ופתרון שמאחר ולא מצא ביטוי בחקיקה יש ליתן לו ביטוי בפסק-הדין דנן.

בית-המשפט סבר כי במצב דברים מסוג זה יש ליתן צו זמני מיוחד לאיחוד תיקים למשך פרק זמן מוגבל של 6 חודשים, שבמהלכו ישקול החייב את המשך צעדיו. הליכי ההוצאה לפועל ייעשו במאוחד ויימשכו במסגרת תיק האיחוד.

נקבע כי מדובר בתיק איחוד מסוג חדש, זמני ומיוחד, שיפקע מאליו בתום התקופה הקצובה אפשרות לחזור עליו בשנית.

בית-המשפט הבהיר כי אי-עמידה בצו חיוב בתשלומים במלואו ובמועדו, יגרור ביטול מיידי של צו האיחוד הזמני המיוחד כפי שפורט לעיל, תוך שההגבלות שהוטלו עליו במסגרת ההכרזה יישארו על כנן ובכך קבע בית-המשפט כי ייערך איזון ראוי בין הזכויות של הצדדים.

בקשת הערעור של החייב נדחתה, בית-המשפט קבע כי המבקש יוכל לפנות, אם ירצה בכך, לרשם ההוצאה לפועל בבקשה מסודרת בה יסביר את הנסיבות המיוחדות המצדיקות את הכרזתו מחדש, ולהוכיח את רצינות כוונותיו ולאחר שיעשה כן, ישקול רשם ההוצאה לפועל את הבקשה לגופה, ויכריע בה.

2. הטלת הגבלות על החייב בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 66ב(3) לחוק ההוצאה לפועל
ב- עש"א (חד') 45423-11-14 {נטלי פזקובסקי (מור) נ' טיטניום בע"מ, תק-של 2015(1), 63198 (2015)} דן בית-המשפט בסוגיה, האם המקרה דנן נופל בגדר התנאי הנדרש להחלת ההגבלות בסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל כאשר המדובר בחייב בעל יכולת המשתמט מחובותיו בהתאם לסעיף 66ב(3) לחוק ההוצאה לפיו ניתן להטיל הגבלות על חייב מסוג זה רק בהמצאת אזהרה בתנאים מסויימים.

במקרה דנן, נדון ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל שעניינה בבקשה שהגישה המערערת לביטול הגבלות בדבר יציאתה מהארץ ואי-חידוש דרכון, שהוטלו עליה במסגרת תיק הוצאה לפועל שהתנהל כנגדה.

כנגד המערערת במקרה דנן, תושבת חוץ נפתח תיק הוצאה לפועל בגין חוב בסך 1,005 ש"ח והמושתת על שטר.

למערערת נמסרה אזהרה בדבר הליכי ההוצאה לפועל ובמסגרת ההליכים הוטלה על המערערת הגבלה של יציאה מהארץ ואי-חידוש הדרכון שלה.

המערערת עתרה בפני רשם ההוצאה לפועל לביטול את המגבלות הנ"ל שהושתו עליה, אך בקשתה נדחתה. בחלטתו של הרשם נקבע בין היתר כי המערערת היא בגדר "בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו" בהתאם לקבוע בסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל.

רשם ההוצאה לפועל קבע כי כאשר עסקינן בחייב משתמט כאמור לעיל, משתנה היחס שבין זכויותיו של החייב והזוכה, וזאת לרעת החייב.

עוד קבע הרשם כי הואיל והמערערת השתמטה מזה שנים מפירעון חובה, אף שהיה ביכולתה לעשות כן, מן הדין לעשות שימוש בהגבלות במטרה להביאה לפירעון חובותיה.

לטענת המערערת החלטת רשם ההוצאה לפועל פוגעת בדמות שלילת חירותה מלצאת את המדינה וכן אי-חידוש דרכונה ברמה שהינה בלתי-מידתית ביחס לחוב נשוא ההליכים שהתנהלו נגדה, שעמד במקור על 1,000 ש"ח בלבד.

בית-המשפט דנן דחה את טענות המערערת ודחה את הערעור לגופו בקובעו כי, רשם ההוצאה לפועל קבע, כי המערערת היא חייבת בעלת יכולת המשתמטת מתשלום חובה. המערערת אינה חולקת על קביעה זו, ואף לא פעלה לשנותה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו כנגדה.

אשר-על-כן נקבע כי חלים על המערערת הוראות פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינם הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו.

בית-המשפט נסמך על קביעתו של רשם ההוצאה לפועל לפיה המערערת משתמטת מזה שנים ארוכות מתשלום חוב שצמח מ- 1,000 ש"ח ל- 9,000 ש"ח, חרף העובדה שהיה ביכולתה לעשות כן.

ומכאן קבע בית-המשפט כי בנסיבות המקרה דנן לא מן הנמנע להטיל על המערערת מגבלות שונות, לרבות עיכוב יציאתה מהארץ ואי-חידוש דרכונה, כאמצעי לכפות עליה את תשלום החוב ממנו היא משתמטת.

בית-המשפט דחה את טענת המערערת לפיה הטלת מגבלות כאמור מהווה פגיעה בלתי-מידתית, בהתחשב בסכום החוב.

נפסק כי דווקא משום שהמדובר בסכום חוב שאיננו גדול, אשר למערערת יש יכולת לשלמו, קיימת הצדקה על אחת כמה וכמה להטלת המגבלות על המערערת וזאת מתוך מטרה לכפות עליה את תשלום החוב.

יתרה-מזאת הגדיל ועשה בית-המשפט עת קבע כי את טענת חוסר המידתיות שנטענה על-ידי המערערת אין לה למי להפנות אלא לעצמה, כאשר בחרה היא, מסיבות השמורות עימה, שלא לשלם חוב בסך 1,000 ש"ח, שהגיע לסכום של 9,000 ש"ח, והכל כשהיא גוזרת על עצמה גזירה שלא להגיע לארץ, חרף יכולתה לשלם את החוב האמור. הערעור נדחה.

ב- עת"מ (חי') 14185-06-14 {חמד זנאתי נ' משרד הרישוי - מדינת ישראל, תק-מח 2014(4), 5945 (2014)} נדונה עתירה מינהלית במסגרתה ביקש העותר להורות למשיב לחדש את רישיון הנהיגה שלו מבלי שיאלץ לעבור מבחן תיאוריה עיוני.

העותר במקרה דנן ביקש לחדש את רישיון הנהיגה שלו, והרישיון חודש למשך תקופה של 10 שנים, לאחר זמן מה נעצר העותר בחשד לביצוע עבירת רצח, הורשע ונגזר עליו מאסר ממושך.

לאחר שחרורו מהמאסר, התברר לעותר כי הוא איבד את רישיון הנהיגה שלו. הוא פנה למשיב, משרד הרישוי, וביקש שיונפק לו רישיון חדש. במעמד זה נמסר לעותר כי הוא לא יכול לקבל רישיון חדש שכן חלה הגבלה על רישיון הנהיגה שלו, אשר הוטלה על-ידי לשכת ההוצאה לפועל.

לטענת העותר הוא מעולם לא קיבל התראות מלשכת ההוצאה לפועל וכי ממילא הוא הסיר את ההגבלה שחלה עליו ופרע את חובותיו.

משרד הרישוי עמד על דרישתו לפיה על-מנת שיוכל העותר לחדש את רישיונו יהא עליו לגשת למבחן עיוני. לשיטת העותר, דרישת המשיב לחייבו במבחן עיוני אינה כדין ויש להורות למשיב להעניק לו את הרישיון, במקום זה שאבד, ללא מבחן עיוני.

העותר ציין כי אלמלא איבד העותר את הרישיון, היה ממשיך לנהוג לאחר שחרורו מהמאסר, ודרישתו של המשיב עלתה באקראי, רק לאחר שאיבד את הרישיון כאמור.

המשיב טען כי רישיון הנהיגה של העותר אינו בתוקף שעה שהוטלה עליו הגבלת ההוצאה לפועל, וכי הרישיון לא היה בתוקף למשך למעלה משלוש שנים - ומכאן שעליו לעבור מבחן עיוני ומעשי כתנאי לחידוש הרישיון.

בית-המשפט קבע כי המסגרת הנורמטיבית במקרה דנן היא לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל הקובע הטלת הגבלות על החייב בהליכי הוצאה לפועל וכן תקנה 172א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 לפיה לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה.

בית-המשפט דנן הגיע לכלל מסקנה לפיה הגבלת ההוצאה לפועל, אשר הוטלה מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, הביאה לכך שהעותר היה מוגבל מלהחזיק רישיון במשך כל תקופת ההגבלה וכי יש לראותו כמי שרישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף במשך אותה תקופה.

מכאן כשביקש לחדש את הרישיון, היה מקום לראותו כמי שמבקש חידוש של רישיון שלא היה לו תוקף למשך תקופה העולה על שנה - ועליו לעמוד בבדיקות ובבחינות עליהן יורה המשיב, תוך יישום תקנה 172א הנ"ל.

בית-המשפט קיבל את העתירה דנן וקבע כי יש ליתן בידיו של העותר רישיון חדש ללא מבחנים מהנימוק כי העותר, לא קיבל אזהרות בתיקי ההוצאה לפועל ולא קיבל התראה מלשכת ההוצאה לפועל עובר להטלת הגבלת ההוצאה לפועל.

העותר לא קיבל כל מסמכים מלשכת ההוצאה לפועל, לרבות לגבי הכוונה להטיל עליו הגבלות לפי סעיף 66א לחוק.
נקבע כי הסעיף הרלבנטי במקרה דנן הינו סעיף 66ב(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל לפיו תנאי נדרש להטלת ההגבלה על החייב הינה "המצאה מלאה" של האזהרה לחייב בהתאם לסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל המגדיר מהי "המצאה מלאה".

בית-המשפט לא שוכנע כי התקיימה "המצאה מלאה" במקרה דנן ועל-כן שילוב של הוראות סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל עם סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, מחייב את המסקנה שלא היה מקום להטיל את הגבלת ההוצאה לפועל וכי יש לראותה כבטלה.

בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי הטענה לפיה רישיון הנהיגה של העותר היה "ללא תוקף" למשך פרק הזמן שהחל במועד הטלת הגבלת ההוצאה לפועל ועד הסרתה - אינה יכולה לעמוד.

נקבע כי, הרישיון היה בתוקף במשך כל הזמן, היות והגבלת ההוצאה לפועל בטלה בדיעבד, ולכן מכאן המסקנה המתבקשת היא כי חלה תקנה 172א לתקנות התעבורה.

3. מה דינו של חייב שנקבע בעניינו צו חיוב בתשלומים והוא משלם סכום חלקי בלבד?
ב- רע"צ (ת"א) 39717-03-12 {רפאל קרפול ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', תק-של 2012(2), 4827 (2012)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל בה הורה על הטלת הגבלות על המבקש, וההחלטה השנייה בה דחה את בקשת המבקש לביטול ההגבלות.

בעניין המבקש בתיק דנן ניתן צו תשלומים זמני על-סך של 500 ש"ח, עד לאחר חקירת-יכולת.

המשיב הגיש בקשה להטלת הגבלות על המבקש, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 66א ו- 66ב לחוק ההוצאה לפועל ועל יסוד הטענה כי המדובר בחייב שהוכרז כבעל יכולת המשתמט מתשלום החובות.

בית-המשפט קבע כי אין חולק כי צו התשלומים שנקבע למבקש עומד על סכום של 1,500 ש"ח, ועל-אף זאת הוא ממשיך לשלם את סכום הצו הזמני שניתן לו עוד בטרם נערכה חקירת-היכולת בסך של 500 ש"ח.

המבקש טען כי לא התקיימו התנאים הקובעים בסעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, עת לא התקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, מה גם שהוא אינו בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו ומעולם לא הוכרז ככזה.

נשאלה השאלה מה דינו של חייב שנקבע בעניינו צו חיוב בתשלומים והוא משלם סכום חלקי בלבד?

בית-המשפט קבע כי לכאורה, למקרא הוראות סעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, אין להטיל הגבלה במצב דברים זה, אולם למעשה, אין הדבר כך, מאחר והוראות פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, עניינן "הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו".

נקבע כי, מעיון בהוראות הפרק הנ"ל, עולה כי ההגבלות מוטלות על מי שמתקיימים לגביו ההוראות האמורות בסעיף 66ב לחוק ההוצאה לפועל, מהן ניתן ללמוד כי הוכח לרשם ההוצאה לפועל כי המדובר בבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב, בין אם המדובר בחזקה, ובין אם בפועל.

אמנם, אין בהוראות סעיף 66ב הנ"ל, התייחסות מפורשת למי שכבר נחקר בחקירת-יכולת או שנקבע בעניינו צו תשלומים בדרך אחרת, והוא משלם אך את חלקו של צו התשלומים.

כלומר, הוראת סעיף 66ד(ג) סיפא לחוק ההוצאה לפועל, המתייחסת לאפשרות להטלת הגבלה מחדש לאחר ביטול, וזאת אם נוכח רשם ההוצאה לפועל כי החייב הפסיק לקיים את הוראות צו התשלומים מלמדת כי במקרה שניתן כבר צו תשלומים, הרי יכולתו של החייב ידועה וברורה, ומכוחה ניתן לו צו מתאים.

ומכאן משלא עומד בו החייב, הרי הוא משתמט מתשלום חובותיו, ולמעשה רשאי רשם להטיל הגבלות על החייב.

בית-המשפט הדגיש כי אין המדובר בחזקה של מי שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום החובות, אלא המדובר בחזקה חלוטה, במי שיכולתו התבררה, נקבעה, ועל-אף זאת אינו משלם, מי שבפועל יכולתו הכלכלית ידועה ובגינה נקבע לו צו תשלומים מתאים, ועל-אף זאת הוא משתמט מתשלום החוב.

זאת ועוד, ככל שניתן להגדירה במדרג, הרי המדובר בהשתמטות מדעת, מכוונת, ובשל כך היא חמורה יותר.

נקבע שמובן כי החייב יוכל לפנות לרשם ההוצאה לפועל וליתן הסבר לאי-התשלום ולשכנעו שאינו משתמט, ורשם ההוצאה לפועל על-פי שיקול-דעתו יוכל לבחון את הנסיבות ויחליט אם להסיר ההגבלות אם לאו.

אך בית-המשפט סבר כי במקרה דנן התנהגות החייב מלמדת על השתמטותו, וכי אינו משלם את חובותיו, ולכן סבר בית-המשפט כי ככלל, ראוי שביטול ההגבלות ייעשה בהדרגה ולאחר בחינת עמידתו בצו החיוב לאורך זמן.

במקרה דנן, צו התשלומים עמד על סך 1,500 ש"ח והחלטת בית-המשפט ביחס לתשלום הזמני של 500ש"ח ניתנה רק לאחר תקופה ארוכה היינו, ממילא הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, ולכן בדין הוטלו עליו ההגבלות.

נקבע כי, משלא עמד המבקש בצו התשלומים שניתן בעניינו הרי שהמדובר בחייב המשתמט מתשלום חובותיו, ובדין הוטלו עליו ההגבלות. לא התקבלה טענת המבקש כי הוא מקיים את הוראות צו התשלומים.

בנוסף משלא שילם את מלוא התשלומים לחודשים נובמבר, דצמבר 2011 וינואר 2012, לא ניתן לראותו כמי שעומד בצו התשלומים.

בית-המשפט קבע כי צדק רשם ההוצאה לפועל עת קבע כי בית-המשפט שלערעור לא הורה על ביטול ההגבלות. הערעור נדחה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תנאים להטלת הגבלות (סעיף 66ב לחוק)