botox

חובת ההוכחה בתביעה למזונות

1. כללי
ככלל, בעל דין, הטוען טענה מסויימת החשובה לעמדתו במשפט - בין טענה חיובית ובין שלילית - עליו הראיה. כך למשל, אדם התובע בחזרה סכום כסף שהלווה, עליו להוכיח את מתן ההלוואה.

העיקרון הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה מהותית לגרסתו במשפט, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי.

אין כל הצדקה לכך שבית-המשפט יחוייב לעסוק בהשערות, בהנחות ובניחושים כשמדובר על תביעה כספית אשר אותה חייבים להוכיח כיאות ותביעת מזונות אינה שונה מבחינה זו מכל תביעה אחרת.

חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה שכן, תביעת מזונות כמוה כתבתיעה כספית רגילה ויש להוכיחה בצורה נאותה ומדוייקת {ראה למשל תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק' נ' ואח' נ' מ' נ', תק-מש 2003(1), 249 (2003)}.

חובה על התובע את מזונותיו להוכיח באופן מדוייק ונאות את צרכיו והוצאותיו ולא להניח לבית-המשפט, כאמור לעיל, לעסוק בהשערות, הנחות וניחושים באשר הם. חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את הכנסות החייב במזונות מחד ולגלות בכנות ובתום-לב את הכנסותיו שלו ממקורותיה השונים {תמ"ש (ת"א) 32580/00 ב' ר' ואח' נ' ב' א', תק-מש 2003(1), 73 (2003)}.

לעיתים, במהלך עדותה של האם {בדרך-כלל התובעת} בבית-המשפט נתקלים אנו בטענה כי התובעת {האם} לא שמרה על קבלות ו/או לא רשמה את ההוצאות שפירטה בכתב תביעתה למזונות. טענה זו אינה טענה שכן, ברוב המקרים, יש מספיק זמן לאם להכין את האסמכתאות המתאימות בפרט כאשר עבר זמן רב בין יום הגשת התביעה ליום מתן עדותה של האם בבית-המשפט.

כאשר עסקינן בנתבע שהינו עובד עצמאי הרי שעליו לצרף לכתב הגנתו, במסגרת הרצאת הפרטים את הדו"ח השנתי לשנה שקדמה לשנה בה הוגשה התביעה, מאזן ודו"ח רווח והפסד לחודשים ממועד הגשת התביעה ועד למועד הגשת כתב ההגנה, דו"חות מע"מ ותשלומי מקדמות מס הכנסה - וכל זאת על-מנת לפרוש בפני בית-המשפט את מרבית הנתונים הרשמיים לפחות, בדבר הכנסתו.

היה ותונח בפני בית-המשפט תביעת מזונות לא מבוססות לרבות היעדר אסמכתאות לפריטים הנתבעים, רשאי הוא, לפסוק מזונות לקטין התובע את מזונותיו, על-פי מינימום של "צרכים הכרחיים" אשר לגבי אלה, אין נדרשת הוכחת מדוייקת.

כלומר, כאשר אין בפני בית-המשפט די ראיות על-מנת להגיע לממצא ברור בדבר צרכי התובע, רשאי בית-המשפט לאמוד את סכום המזונות גם על-פי ניסיון חייו, כשופט ביושב בתוך עמו {ראה למשל תמ"ש (ת"א) 71460/99 פלוני (קטין) ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2000(2), 331 (2000); ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לא(3), 29 (1984); תמ"ש (ת"א) 53570/97 פלונית נ' אלמונית, תק-מש 2000(1), 389 (2000); תמ"ש (ת"א) 65830/97 פלונית ואח' נ' פלוני, תק-מש 2000(4), 32 (2000)}.

במקום שלא מובאות ראיות או במקרה של בעייתיות הנעוצה בראיות, פסיקת בתי-המשפט קובע כי צרכיו הכרחיים של קטים שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על-סך של 1,300 ש"ח, ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך {רמ"ש (יר') פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); סכום זה משתנה מעת לעת; למקרים בהם המינימום היה נמוך יותר ראה למשל עמ"ש 38/96 משולם נ' משולם (טרם פורסם); תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק' נ' ואח' נ' מ' נ', תק-מש 2003(1), 249 (2003); בר"ע 1895/02 בן עמי נ' בן עמי (טרם פורסם)}.

ב- תמ"ש (ת"א) 25451/06 {נ' ק' נ' י' ח', תק-מש 2010(1), 396 (2010)} בית-המשפט הכריע על-פי האומדן ובהבהירו כי הראיות שצורפו אינם יכולים לתת תמונה ברורה לגבי ההוצאות. כך למשל, הסכומים שפורטו בכתב התביעה לא נתמכו באסמכתאות כנדרש; התובעים הציגו קבלות שונות על חלק מהפריטים שנתבעו על ידם; חלק מהקבלות שצורפו היו על-שם אנשים אחרים או התייחסו לכתובת אחרת מכתובת המגורים של התובעים.

ב- תמ"ש (יר') 5771/08 {ש' ה' א' נ' ש' י', תק-מש 2009(1), 125 (2009)} קבע בית-המשפט כי התובעת הציגה קבלות חלקיות לגבי סכומים ששילמה אולם אין בהן הוכחה מלאה להוצאות שהוציאה בתקופה הרלבנטית. לפיכך, בית-המשפט ראה לנכון לפסוק על דרך האומדנא בהיות תביעה להחזר הוצאות מסווגת כתביעת מזונות בנוסף לסיווגה כתביעה כספית {ראה גם תמ"ש (חד') 3710/06 ש' ח' נ' ר' נ', תק-מש 2007(2), 28 (2007)}.
ב- תמ"ש (ת"א) 28156-12-13 {ב.נ. נ' א.נ., תק-מש 2015(3), 808 (2015)} קבע בית-המשפט כי בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני בית-המשפט מצביעה על כך שגם אין תמיכה לטענות האישה בחומר הראייתי. האישה צירפה קבלות בתפזורת בלא שיש בהן חלוקה לנושאים בצורה מובחנת בין פריט אחד לאחר. לפיכך, בית-המשפט פסק מזונותיו של כל קטין על-פי הערכה.

נדגיש כי אין צורך בראיות מפורטות כדי להוכיח צרכים בסך של 1,150 ש"ח לילד {ויש גם כאלה שפוסקים 1,250 ש"ח ו- 1,300 ש"ח; ראה גם תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק' נ' ואח' נ' מ' נ', תק-מש 2003(1), 249 (2003); תמ"ש (ת"א) 67760/99 כ' ע' ואח' נ' כ' ג', תק-מש 2002(3), 102 (2002)}. סכום זה אינו כולל את חיובו של האב במדור ילדו כלומר, חלק יחסי משכר הדירה או מהחזרי המשכנתא והגן.

נעיר, כי בשעתו נקבע בפסיקת בתי-המשפט, כי צרכיו ההכרחיים של קטין, שאינם כוללים הוצאות מדור וחינוך עומדים על-סך 1,150 ש"ח והדבר הוא בבחינת ידיעה שיפוטית {בר"ע (ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ., פורסם באתר האינטרנט נבו (20.01.02)}.

חלוף הזמן מאז נקבע הסך האמור ועד הלום, מעמידו כיום על כ- 1,300 ש"ח לקטין, אך בכפוף להלכת ורד {ע"א552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3), 594}, הקובעת כי כשמדובר ביותר מקטין אחד, סכום המזונות אינו נקבע באופן לינארי, כלומר, אין לחשב מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה בגובה צרכיו של ילד אחד.

בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ב- עמ"ש 1180-05-14 {א.א. נ' מ.א., פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.15)} מציין בית-המשפט תוך הפניה למאמרו של ד"ר יואב מזא"ה "הדין הדתי של מזונות ילדים, פסיקת בית-המשפט העליון והפרקטיקה בבתי-המשפט: בין מיתוס למציאות", כי הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו, ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים שבו אשר עניינם עומד לדיון {הדברים הנ"ל הובאו ב- תמ"ש (ק"ג) 40995-11-12 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2015(3), 176 (2015)}.

2. מזונות זמניים
2.1 כללי
מזונות זמניים הינה אחת מצורותיו של הסעד הזמני. כלומר, בתביעת מזונות יכול בית-המשפט ליתן צו למזונות זמניים "עד לחשבון" ולפני היכנסו לבירור התביעה גופה {תמ"ש 20292/96 פלוני נ' אלמונית, פדאור 98(7), 584 (1998)}.

דמי המזונות הזמניים הם הכספים הדרושים לזכאים, לפי שיקול-דעת בית-המשפט, לצרכי מחיה עד לסיום הדיון בתובענה {תמ"ש 70440/96 רחל בכר נ' יוסף בכר, פדאור 97(5), 146 (1997)}.

מזונות זמניים הינם אחת מצורותיו של סעד זמני, והוא ניתן למי שזקוק לו עד שיתברר דינו, קרי: תפקידו להסדיר זמנית מצב ביניים {ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 108 (1989); ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני, מעין צו עשה שלמעשה מחולל שינוי במצב הקיים. סעד זה, משית על החייב חבות במזונות שלא הוטלה עליו עד כה במטרה להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפט {תמ"ש (משפחה טב') 9494-11-10 מ.א נ' א.א., תק-מש 2011(1), 641, 651 (2011)}.

נעיר כי אין בעובדה כאמור כדי למנוע את האפשרות להעניק סעד זמני, בייחוד סעד של מזונות זמניים אך יש בכך כדי להצדיק קביעת תנאים דווקניים לנתינתו או לכל הפחות להורות כי על בית-המשפט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכי הקטין, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד {רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347, 351 (1988); ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5), 608 (1997)}.

משניתן פסק-דין בתביעת מזונות "בולע" הוא את החלטת המזונות הזמניים, וצו זמני זה אינו תקף עוד. המשמעות היא שכל סכום ששולם על-פי החלטת המזונות הזמניים ניתן לקיזוז מהסכום של המזונות שנפסק בפסק-הדין.

לעיתים המתנה עד לקדם המשפט הראשון מעמידה את התובע בפני "שוקת שבורה" וללא אמצעי קיום מינמליים. לכן, קבע המחוקק כי בסמכותו של הזכאי למזונות לפנות לבית-המשפט בבקשה לפסוק לטובתו מזונות זמניים {ראה לעניין זה תקנה 265 ו- 266 לתקסד"א}.

ככלל, מטרתה של פסיקת מזונות זמניים היא לאפשר לזכאי לקבל סעד זמני של מזונות לתקופת ביניים, ללא המתנה ממושכת, ולא להקשות עימו.

חשוב להדגיש כי לאחר שבית-המשפט פסק מזונות זמניים לזכאי, בסמכותו לשנות את גובה המזונות הזמניים כמו שהוא מוסמך לשנות תנאי כל סעד זמני שניתן במסגרת תביעה. כלומר, לבית-המשפט הסמכות לדון בבקשה לשינוי מזונות זמניים שנפסקו על ידו.

כאמור, בענייני מזונות, נפסקים לא אחת מזונות זמניים שלא במעמד שני הצדדים או בנוכחותם, עד שתתברר התביעה לגופה. פסקי-דין זמניים למזונות הם ממאפייניה הידועים של תביעת מזונות שבה אין נותנים למשפחה להמתין למזונותיה עד שתתברר התביעה בראיות {רע"א 443/98 יהודית יעקובוביץ ואח' נ' אריה יעקובוביץ, תק-על 98(3), 141 (1998)}.

מטרת "המזונות הזמניים" היא למנוע מצב בו משך ההליכים המשפטיים יביאו את התובעים לקשיים בקיומם הפיזי. סכום המזונות הזמניים אינו בא לשקף את הסכום הסופי של המזונות אם כי יש בו כדי להצביע על מינימום מחייב.

יצויין כי בקשה למזונות זמניים כמוה ככל סעד זמני אחר {ראה רע"א 2923/97 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992); ע"א 37/68 גינז נ' גינז (מאירי), פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני {ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 108 (1989)} והם ניתנים ככלל מבלי "להיכנס בעבי הקורה" {ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1), 169 (1969)} אולם, משנפסקו מזונות זמניים נושא המבקש באחריות על הנזקים העלולים לנבוע מהם {בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(4), 1455 (2005)}.

כב' השופט א' רובינשטיין גורס ב- בע"מ 4589/05 {פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(4), 1455 (2005)} כי "צד המבקש סעד זמני ביתר, הניתן מבלי שיש בידי בית-המשפט סיפק לברר את הסוגיה לגופה, חייב להיזהר בבקשתו, ולהיות מודע שהוא עלול, במקרים מסויימים, להיתפס כאחראי לנזק שגרם, ובמיוחד אם המצג שהוצג בבקשה למזונות זמניים הוצג בחוסר תום-לב".

במקרה דנן, טען המבקש כי נוכח המזונות הקבועים שנפסקו נמצא ששילם 159,000 ש"ח ביתר, בתקופה ששילם את המזונות הזמניים.

במקרה הנדון המדובר היה בשני ילדים, שאחד מהם נפגע מאוד עקב הפרידה והוצרך לעבור לפנימיה טיפולית, על-כן סכום המזונות הזמניים שיקף את המצב שקדם להידרדרותו של הבן ולא היה מצג שווא של המבקשת - האם, ולכן בקשת האב, לקזז את חוב המזונות או לוותר על סכום שלא שולם, נדחתה.

אומנם, במסגרת בקשה לסעד זמני, ישקול בית-המשפט שיקולים שונים, שבחלקם אינם אומנם רלוונטיים לנושא מזונות, באשר על פניו ברור כי חלה חובה, על המשיב בבקשה, לשאת במזונות ילדיו. אולם עדיין העניין נתון לשיקול-דעת הערכאה הדיונית, ולא בנקל תתערב ערכאת ערעור בשיקול-דעת זה {רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין, תק-על 88(3), 516 (1988)}.

כך למשל נקבע ב- בע"מ 10650/05 {פלוני נ' פלונית, תק-על 2005(4), 3830 (2005)} כי על פסיקת מזונות זמניים ניתן להגיש ערעור, אך מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה תהיה קטנה.

במקרה הנדון קבע בית-המשפט לענייני משפחה כי המשיבה אינה זכאית למזונות זמניים מעבר לדמי המדור, על-סך 750 דולר לחודש, שנפסקו לה ולקטינה, כיוון שאפסה כל תקווה להמשך חיי הנישואין של הצדדים ואין לתמרץ את המשיבה למשוך את חיי הנישואין באופן מלאכותי.

בערעור, ציין בית-המשפט המחוזי כי אמנם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בסוגיית פסיקת מזונות זמניים, אך קבע כי שלילה מוחלטת של מזונות זמניים עשויה להצדיק התערבות מעין זו. במקרה דנן קבע בית-המשפט כי היה ראוי לפסוק מזונות זמניים למשיבה, שכן היא אינה משתכרת ואף לא השתכרה טרם נישואיה, ונראה כי המבקש חי ברווחה לפחות ככל העולה מתנאי מגוריו.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הנדונה, ובה העלה שאלה עקרונית בדבר מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בדבר מזונות זמניים, כאשר הערכאה הדיונית עוסקת בכל היבטי הסכסוך ומכירה את הצדדים.

כב' השופטת ע' ארבל דחתה את הערעור וקבעה כי "התערבות ערכאת הערעור בקביעת הערכאה הדיונית הנוגעת למזונות זמניים אמנם מצומצמת, אך אין בכך בכדי לשלול את שיקול-דעתה של ערכאת הערעור להתערב במקרים המתאימים, וודאי שאין בכך כדי להצדיק דיון בסוגיה בגלגול שלישי".

עמדה חריפה ונוקשה יותר בעניין ערעור על מזונות זמניים בפני בית-משפט העליון, הובעה על-ידי כב' השופט א' רובינשטיין ב- בע"מ 928/06 {פלונים נ' פלוני, תק-על 2006(1), 1663 (2006)} לפיה "בדרך-כלל לא יתערב בית-משפט לערעורים בהחלטה שעניינה סעד זמני... החלטה בעניין מזונות זמניים, כשמה, היא סעד זמני... כל שכן כאשר ערכאה שלישית מתבקשת לפסוק סעד ביניים בהליך שהוא עצמו בקשת רשות ערעור על סעד ביניים" {ראה גם ע"א 238/73 ישראל שרעבי נ' נסים חמצני, פ"ד כח(1), 85 (1973)}.

מזונות זמניים הם מסוג הסעדים הזמניים המחוללים שינוי במצב הקיים. אומנם, בעובדה זו, כשלעצמה, אין עדיין כדי למנוע את האפשרות להעניק סעד זמני, ובמיוחד סעד של מזונות זמניים.

מזונות זמניים, מעצם טיבם ומהותם, אמורים להטיל על החייב במזונות חובת עשה, שלא הוטלה עליו עד כה, מתוך מטרה להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפט. יחד-עם-זאת, יש באופיו של הצו לתשלום מזונות זמניים, כדי להצדיק קביעת תנאים דווקניים לנתינתו, במיוחד כשהוא מתבקש מלפני ערכאת הערעור.

אכן, גם בית-המשפט של ערכאה ראשונה מגביל עצמו בפסיקת מזונות זמניים. מזונות זמניים אינם ניתנים אלא בנסיבות שבהן אין לתובע יכולת להמשיך ולכלכל את עצמו עד לתום המשפט.

דמי המזונות הזמניים הם הכספים הדרושים לזכאים לכך, לפי שיקול-דעת בית-המשפט, למחייתם עד לסיום הדיון בתביעה. לכן לא יפסוק בית-המשפט מזונות זמניים, אם מצויים בידיהם כספים מספיקים למחייתם עד לבירור המשפט {דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105 (1989); ראה גם רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3), 347 (1988); ע"א 37/68 גינז נ'מאירי, פ"ד כב(1), 525 (1968); רע"א 2923/92 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992)}.

אם כך הדין בערכאה הדיונית, לא-כל-שכן לאחר שערכאה זו פסקה כבר את הדין, והגיעה לכלל מסקנה כי יש בסכומים שנקבעו בפסק-הדין כדי לאפשר את מחייתם של הזכאים למזונות.

קביעה שיפוטית כאמור מגביהה ומכבידה את הדרישות הניצבות בפני מי שמבקש מזונות זמניים מידיה של ערכאת הערעור. עליו לשכנע את בית-המשפט כי אין בידיו, ולו בדוחק, אמצעי קיום בסיסיים עד להכרעה בערעור. המקרים, בהם יוכל המבקש להרים נטל זה, הם חריגים ונדירים. בית-המשפט שלערעור עשוי לדחות את הבקשה גם בהתקיים נסיבות שדי היה בהן לזכות את התובע במזונות זמניים בערכאה הדיונית.

ביום 06.08.12 התקין שר המשפטים תקנות חדשות שהחליפו ותיקנו את תקנות 265 ו- 266 לתקסד"א {בג"צ 6001/10 פלוני נ' שר המשפטים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}. בשל חשיבותן נביא את לשון התקנות כלשונן:

"265. פסיקת מזונות (תיקונים: התשנ"ז, התשע"ב (מס' 11))
(א) בעל דין שהגיש תביעה למזונות ומבקש שיפסקו לו מזונות זמניים יגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן: הבקשה); בבקשה יפרט המבקש את טיעוניו, ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן אסמכתאות.
(ב) בקשה למזונות זמניים תוגש כבקשה לסעד ביניים כאמור בתקנה 258ד(ד).
(ג) המשיב יגיש את תשובתו לבקשה בצירוף הרצאת פרטים (להלן: התשובה) בתוך עשרה ימים מיום שהבקשה הומצאה לו אלא-אם-כן הגיש עד למועד האמור בקשה ליישוב סכסוך לעניין המזונות הזמניים; בתשובה יפרט המשיב את טיעוניו ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן אסמכתאות.
(ד) הגיש המשיב בקשה ליישוב סכסוך כאמור בתקנת-משנה (ג), תזמין יחידת הסיוע את בעלי הדין לפגישה שתתקיים בתוך עשרה ימים, על הפגישה יחולו תקנות 258כב ו- 258כד; סירב המבקש להופיע לפני יחידת הסיוע ונמסרה על-כך הודעה בכתב לפי סעיף 5(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: ההודעה), או שהמשיב לא התייצב לפגישה ביחידת הסיוע, יגיש המשיב את תשובתו כאמור בתקנת-משנה (ג) בתוך עשרה ימים מיום שהומצאה לו ההודעה או מהמועד שנקבע לפגישה ביחידת הסיוע.
(ה) לא הגיעו בעלי הדין להסכמה בפגישה ביחידת הסיוע בעניין הבקשה או להסדר בגישור לפי תקנה 258כד תודיע על-כך יחידת הסיוע לבית-המשפט; המשיב יגיש את תשובתו כאמור בתקנת-משנה (ג) בתוך עשרה ימים מיום הפגישה ביחידת הסיוע או מיום שהומצאה לבית-המשפט הודעה על הפסקת הגישור לפי תקנה 8(א) או 8(ג) לתקנות בתי-המשפט (גישור), התשי"ג-1993.
(ו) לא הגיש המשיב תשובה במועד כאמור בתקנות-משנה (ג) עד (ה), רשאי בית-המשפט לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה ובלבד שנוכח בית-המשפט שהיתה המצאה כדין של הבקשה למשיב.

266. דיון בבקשה לפסיקת מזונות זמניים (תיקונים: התשנ"ז, התשע"ב (מס' 11))
(א) בית-המשפט רשאי לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה והתשובה בלבד, או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם.
(ב) ראה בית-המשפט צורך לקיים דיון בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א), יקבע מועד לדיון שיהיה לא יאוחר מ- 30 ימים מיום קבלת תשובת המשיב לבקשה.
(ג) החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר."

ב- תמ"ש (משפחה נצ') 24824-04-12 {נ.ח.ח. נ' ס.ח., תק-מש 2012(2), 1250 (2012)} נפסק:

"1. בפניי מונחת תביעתה של הגב' נ.ח.ח, (פסיכולוגית במקצועה), כנגד המשיב, ד"ר ס.ח (רופא במקצועו) לתשלום מזונות אישה עבורה ולתשלום מזונות עבור שני ילדיהם הקטינים המשותפים. בנוסף לבקשה הוגשה הבקשה הנוכחית למתן סעד זמני בדמות פסיקת מזונות זמניים.

2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, החלטתי להיענות לבקשה בחיוב באופן חלקי וזאת על יסוד כתבי בי-דין של הצדדים כפי שמוסמך בית-המשפט לנהוג לפי תקנה 266 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3. זאת בחרתי לעשות שעה שטרם התקיים דיון בבקשה ו/או קדם משפט בתביעה העיקרית ובשעה שפגרת הקיץ בפתח ודומה שלא יהא זה נכון ורואי להותיר התובעים ללא סעד זמני חודשים כה ארוכים."


2.2 הוראת נוהל של נשיא בית-המשפט העליון - טיפול בבקשות לפסיקת מזונות זמניים
ביום 01.01.13 נכנסה לתוקפה הוראה מס' 12-1 העוסקת בטיפול בקשות לפסיקת מזונות זמניים. בשל חשיבותה ראינו לנכון להביאה במלואה:

"הוראת נוהל של נשיא בית-המשפט העליון
כללי
ביום 13.09.12 (כ"ו באלול התשע"ב) תוקנו תקנות 265 ו- 266 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעניין פסיקת מזונות זמניים (ק"ת התשע"ב (חוברת מס' 7164), 1705-1704). התיקון נועד לאפשר פסיקת מזונות זמניים בהקדם האפשרי נוכח החשיבות שבמתן החלטות בבקשות אלו בתוך זמן קצר.

בהתאם לתיקון, רשאי בעל דין להגיש בקשה למזונות זמניים מייד עם הגשת תביעת מזונות, ואינו מחוייב להמתין עד להגשת כתב הגנה בתיק, כפי שקבעו התקנות עובר לתיקונן. עוד נקבע, בתיקון לתקנת-משנה 266(ב), כי החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר.

מטרה
מטרת נוהל זה היא לקבוע הליך ליישום הוראות התקנות בדבר מתן החלטה בבקשות למזונות זמניים בהקדם האפשרי.



מתן החלטה בבקשה למזונות זמניים
א. ככלל, יש להקפיד ליתן החלטות בבקשה לפסיקת מזונות זמניים מוקדם ככל האפשר, ובתוך תקופה שלא תעלה על 45 ימים ממועד הבקשה. זאת, אף אם המשיב לא הגיש תשובה במועד כאמור בתקנה 265 (ג)-(ה), ובלבד שבית-המשפט נוכח שהיתה המצאה כדין, של הבקשה ושל התביעה, למשיב.

ב. הועבר הסכסוך בין הצדדים לטיפול יחידת הסיוע והליך הגישור הופסק, תינתן החלטת בית-המשפט בתוך 30 ימים מיום ההודעה על הפסקת הגישור, כאמור בתקנת-משנה 265(ה); התקיים דיון בבקשה למזונות זמניים לפי תקנת-משנה 266(ב), החלטת בית-המשפט בבקשה תינתן, לכל המאוחר, בתוך 20 ימים מיום הדיון.

ג. חריגה מן המועדים האמורים לעיל תיעשה במקרים חריגים בלבד ומנימוקים מיוחדים. במקרים אלו, ידווח השופט הדן בבקשה לסגן הנשיא לענייני משפחה בבית-המשפט בו בוא מכהן, על העיכוב במתן ההחלטה ועל הנימוקים לכך.

ד. נשיא של כל בית-משפט יהיה אחראי על יישומו של נוהל זה בבית-המשפט עליו הוא מופקד. נשיאי בתי-המשפט, באמצעות סגני הנשיא לענייני משפחה, יערכו מעקב אודות ביצוע הנחיה זו וידווחו על-כך לנשיא בית-המשפט העליון. מעקב בדבר ביצוע נוהל זה, ייעשה באופן הבא: אחת לשלושה חודשים ידווח סגן הנשיא לענייני משפחה, באמצעות הנשיא במחוז בו הוא מכהן, למנהל בתי-המשפט ובאמצעותו לנשיא בית-המשפט העליון, על החריגים בקיום הנוהל. הדיווח יכלול פרטים לגבי השופטים שאיחרו בפסיקת מזונות זמניים, ואודות הנימוקים לכל חריגה, כאמור בסעיף-קטן (ג) לעיל.

ה. נוהל זה יחל ביום 01.01.13.

ו. נוהל זה יפורסם באתר האינטרנט של מערכת בתי-המשפט.

היום, י"ד בטבת תשע"ג (27.12.12)

אשר גרוניס
נשיא בית-המשפט העליון"

2.3 נטל ההוכחה בפסיקת מזונות זמניים
כפי שראינו לעיל, תובענה למזונות ככל תביעה אזרחית היא וחובה על התובע את מזונותיו לשכנע את בית-המשפט לא רק בעצם זכותו למזונות מהנתבע אלא גם בקיומם של אותה רמת חיים ואתם צרכים להם הוא טוען וכן את עלותם של אלה.

כלל זה יפה גם במזונות זמניים ובפרט כאשר התובע {וכך בדרך-כלל נוהגים כולם} מבקש מבית-המשפט לפסוק לו מזונות זמניים את סכום המזונות הקבוע אותו הוא תובע כסעד סופי {במאמר מוסגר ייאמר כי יש סברה כי הסכום שייפסק כמזונות זמניים ייפסק גם בסיומו של ההליך}.

ואולם, מאחר ושלב של מזונות זמניים הינו שלב ראשוני ובדרך-כלל לא נשמעות בו ראיות, אין לדרוש מן התובע מחד ומן הנתבע מאידך להביא ראיות ברורות ומוצקות, זה לרמת החיים הגבוהה וזה לפגיעה ביכולתו להמשיך ולספק אותה. ראיות ברורות ומוצקות לא, אבל ראיות לכאורה בוודאי {ראה למשל תמ"ש 39002/98 פלונים ואח' נ' פלוני, תק-מש 99(1), 92 (1999)}.

נדגיש כי מאחר ששלב הדיון במזונות זמניים הוא שלב ראשוני וטרם נשמעו בו ראיות, על בית-המשפט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכיו של הקטין, תוך שימת דגש על העובדה, כי מדובר בסעד זמני, המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד {ע"א 324/86 אדר נ' אדר, פ"ד מה(1), 347}.

אם על זהירות בקביעת צרכים של קטין נאמר, קל וחומר בקביעת רמת חיים של אישה שמזונותיה נקבעים לפי מעמדה וכבודה ושיעורם גדול ממזונותיו של קטין {ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3), 559}.

לכן, אם קיימות ראיות לכאורה, שעל-פיהן יכול בית-המשפט, אפילו בשלב של מזונות זמניים לקבוע את רמת החיים של בני הזוג עובר להגשת התובענה, רשאי בית-המשפט לפסוק את המזונות הזמניים לפי רמת החיים שנתגלתה בפניו תוך התחשבות בשיקולים רלבנטיים אחרים כגון יכולתו של הנתבע {הבעל-האב} להמשיך ולספק אותה.

זאת ועוד. אין הצדקה לחיובו של אב בתשלום מזונות זמניים לידי אשתו עבור ילדיו, כשבני הזוג ממשיכים להתגורר יחד, ואין הוכחה שהוא אינו דואג באופן שוטף לצרכים ההכרחיים של ילדיו {רמ"ש (חי') 12918-11-14 ע' נ' א', תק-מח 2014(4), 34960 (2014)}.

2.4 התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת שיעור המזונות הזמניים - אימתי?
אין זה דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, במיוחד שיעור מזונות זמניים, הנתון לשיקול-דעתו ולהערכתו של בית-משפט קמא, בהתאם לחומר שבפניו {רמ"ש (חי') 48895-10-15 פלוני נ' פלונית ואח', תק-מח 2015(4), 16504 (2051)}.

התערבות בנושאים אלה תעשה רק אם ערכאת הערעור תראה כי פסיקת המזונות היתה על בסיס שיקולים מופרכים או תוך התעלמות משיקולים שבית-משפט קמא היה צריך לתת דעתו עליהם.

בפסיקת מזונות זמניים בית-המשפט אינו דן בניתוח מקיף של כלל הראיות, וגם אינו חייב לעשות כן, אלא בוחן את החומר שבפניו ועל פיו נותן את החלטותיו.

על-כן כאמור, ההתערבות של ערכאת הערעור בפסיקת סכומי המזונות הזמניים תעשה במקרים חריגים {ראה לעניין זה רמ"ש (ת"א) 23987-12-13 י.מ. ואח' נגד א.מ., פורסם באתר האינטרנט נבו (27.01.14)}.

3. דפי חשבון, תדפיסי כרטיס אשראי - אמצעים להוכחת רמת חיים
אחד האמצעים על פיהם ניתן לקבוע רמת חיים של בעל דין הינו תדפיס פירוט כרטיס האשראי שברשותו. אמצעי נוסף לקביעת רמת חיים של בעל הדין הינו תדפיס חשבון הבנק של בעל דין {תמ"ש (ת"א) 31641/97 פלונית ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2000(3), 280 (2000)}.

כפי שעולה מפרשת עזבון המנוח אד ד' ז"ל {ת"ע (ת"א) 6100/01 עזבון המנוח א' ד' ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח אד ד' ז"ל, תק-מש 2003(2), 53 (2003)} ניתן להבין כי אילו צירפה התובעת פירוט מלא של תדפיסי כרטיס האשראי שברשותה, ניתן היה לבדוק את רמת החיים לה הורגלה התובעת. משלא צירפה תדפיסי כרטיס האשראי - לא ניתן לעמוד את רמת החיים לה הורגלה.

ואולם, ב- בש"א (יר') 53914/99 {פלוני נ' אלמונית ואח', תק-מש 2001(1), 67 (2001)} הגישה המשיבה עם סיכומיה פירוט תשלומים ששולמו על-ידי המבקש מכרטיס אשראי אחר של חשבון משותף עם בת זוגתו. משצירפה המשיבה פירוט תשלומים, ניתן היה לראות כי סל המוצרים שנצרך על-ידי המבקש ובת זוגתו היה רב, ומשכך היה ניתן ללמוד כי המבקש מקיים אורח חיים ברמה גבוהה במיוחד.