הודעה לצד שלישי בתובענות מסויימות (תקנה 216 לתקסד"א)

1. ההודעה לצד ג' מראה עילת תביעה ויריבות, לכאורה, כנגד המבקשת – דחיית בקשה לסילוק על-הסף

ב- ת"א (שלום-נצ') 09-03-6618[111] נפסק מפי כב' הסגן נשיא שכיב סרחאן:

"החלטה
בעניין: בקשה לסילוק על-הסף מחמת היעדר עילה ויריבות כללי
בתיק העיקרי הגישה התובעת, היא המשיבה 1, תביעה כספית, לפי דיני הנזיקין, בה עתרה, כי בית-המשפט יחייב את הנתבעים, הם המשיבים 2 עד 4, לפצותה על נזקי הרכוש אשר נגרמו לה בגין תאונת דרכים אשר אירעה בכביש בתחום שיפוט עיריית נצרת עילית, היא המשיבה 5, ובה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב המשיבה 1 ורכב אחר בבעלות המשיב 2, נהוג על-ידי המשיב 3 ומבוטח על-ידי המשיבה 4. הנתבעים – משיבים 2-4, שלחו הודעה לצדדים שלישיים, המבקשת והמשיבות 5 ו- 6, בגדרה נטען, בין היתר, כי על המבקשת לשפות את המודיעים על כל סכום אשר יצטרכו לשלם לתובעת – משיבה 1, היות והמבקשת היתה המזמין, המתכנן והמפקח על עבודות הפיתוח בכביש בו אירעה התאונה.
טענות המבקשת
1. לטענת המבקשת היא לא ביצעה ו/או לא הזמינה ו/או לא פיקחה באופן ישיר ו/או לא תכננה כל עבודות תשתית ציבורית בשטח בו אירעה התאונה הנטענת.
2. כן טוענת המבקשת, כי היא לא היתה צד לחוזה לביצוע העבודות בשטח מושא התובענה, בזמנים הרלבנטיים לתאונה. הזוכים במכרזים העבירו תשלום בגין המגרשים למינהל מקרקעי ישראל ותשלום נוסף בגין עבודות פיתוח ציבוריות למשרד הבינוי והשיכון. משהתקבלו תשלומים לעבודות הפיתוח, כתוצאה משיווק המגרשים, העבירה המבקשת סך של 650,000 ש"ח לעיריית נצרת עילית, היא המשיבה 5, לצורך השלמת עבודות הפיתוח.
3. המבקשת ממשיכה וטוענת, כי המשיבה 5 היא זו שתכננה את העבודות, פרסמה מכרז וכרתה חוזים לביצוע העבודות והתכנון. המבקשת לא נטלה כל חלק בביצוע העבודות ותכנונן.
4. טענה נוספת בפי המבקשת היא, כי בסעיף 10 לאישור התקציבי שנחתם בינה לבין המשיבה 5 נקבע, כי כל האחריות לביצוע העבודות מוטלת, בלעדית, על הרשות המקומית – המשיבה 5.
5. טענה נוספת אחרת היא, כי על-פי סעיף 235 לפקודת העיריות, רחובות בשטחה של רשות מקומית הינם במסגרת אחריותה של הרשות ובין היתר הרשות אחראית על-פיקוח ונקיטת אמצעי זהירות בעת ביצוע עבודות ברחוב.
6. לבסוף טוענת המבקשת, כי בהיעדר ביצוע עבודות תשתית ציבורית על-ידי המבקשת בשטח בו אירעה התאונה אין התובענה מגלה עילה כלפי המבקשת ואין התובענה מעמידה יריבות בין המבקשת לבין מי מהצדדים בתובענה.
7. כן עותרת המבקשת להאריך לה את המועד להגשת כתב הגנה מטעמה.
תגובת משיבים 2-4
8. משיבים 2-4 מתנגדים לבקשה וטוענים, כי ההודעה מגלה עילה ויריבות.
9. לטענת משיבים 2-4, המבקשת היתה, בכל הזמנים הרלבנטיים לתאונה נשוא התביעה, היזם ו/או מזמינת העבודות ו/או המפקחת ו/או המתכננת של עבודות הפיתוח ברחוב התמר בנצרת עילית, בו ארעה התאונה נשוא התביעה (להלן: "הכביש").
10. משיבים 2-4 מוסיפים וטוענים, כי המבקשת יחד עם משיבות 5 ו-6 ביצעו עבודות בכביש תוך שימוש באבני כורכר ו/או כל חומר מחליק אחר. המבקשת יחד עם משיבים אלה פיזרו אבנים בכביש ו/ו לא דאגו להסרתם (להלן: "המפגע"), מבלי להציב כל שילוט המזהיר מפני ביצוע העבודות ו/או מפני קיומו של מפגע כאמור.
11. טענה נוספת בפי משיבים 2-4 היא, כי במקום התאונה הוצב שלט הקבלן המבצע, בו רשומים פרטי המבקשת ומשיבות מס' 5 ו- 6.
12. לבסוף טוענים משיבים 2-4, כי המבקשת הינה צד חיוני לתביעה וכי אין מקום לסילוק התביעה נגדה.
תשובת המבקשת
13. המבקשת טוענת בתשובתה, כי היא לא ביצעה ולא תכננה כל עבודות תשתית ציבורית בשטח בו אירעה התאונה הנטענת.
14. כן טוענת המבקשת, כי היא לא היתה צד לחוזה לביצוע העבודות בשטח, בזמנים הרלבנטיים לתאונה.
15. טענה נוספת בפי המבקשת היא, כי, המשיבה 5 היא זו שתכננה את העבודות, פרסמה מכרז וכרתה חוזים לביצוע העבודות והמבקשת לא נטלה כל חלק בביצוע העבודות ותכנונן.
16. לבסוף טוענת המבקשת, כי הופעת סמל משרד הבינוי והשיכון על שלט ביצוע העבודות אין בה כדי ללמד על היות המבקשת מזמינה ו/או מבצעת ו/או מתכננת ו/או מפקחת על העבודות שהתבצעו בשטח, שכן הופעת סמל המשרד על השלט הינה לנוכח היותה של המבקשת גורם מממן.
דיון
17. לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, סבורני, כי דין הבקשה להידחות.
18. בית-המשפט ישקול שימוש בסמכותו לסלק תביעה על-הסף 'בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן' (ראה ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (4) 721, 724 (1983). וכן, בכל מקרה יעדיף בית-המשפט 'שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה' (ראה ע"א 2452/01 דרור אורן, עורך-דין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1)577, 582 (2004).
19. על בית-המשפט הדן בבקשות לסילוק על-הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים-נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית-המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת.
20. מחיקת תובענה או דחייתה על-הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה (ראה ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668 (1986). בית-המשפט יורה על דחיית תביעה בשלב מקדמי רק אם יתברר לו, כי גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש. ברי, כי בשלב הסף – אין בית-המשפט שומע ראיות ואיננו מברר עובדות, אלא חי הוא בשלב זה מכתבי הטענות בלבד. די בכך, כי קיימת אפשרות, אפילו הקלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה.
21. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:
'בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:
(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3) כששאלה או פלוגתא בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנשוא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי.'
22. בנידון דידן, שוכנעתי, כי בקשה זו מחוסרת יסוד בדין. ההודעה לצד ג' מראה עילת תביעה ויריבות, לכאורה, כנגד המבקשת, וטענותיה של המבקשת, בשלב זה, בעלמא הן. ההכרעה הסופית בטענותיהם של הצדדים מחייבת שמיעת ראיות ובשלב זה אין כל מקום להכריע בהן, לגופו של עניין.
23. אשר-על-כן הבקשה כאמור נדחית. הוצאות הבקשה ישקלו בסוף ההליך."

2. ללא מסירת הודעה לצד שלישי, אין נפתחת, בדרך-כלל, חזית בין הנתבע לבין הצד השלישי

ב- ת"א (שלום-נצ') 4092/02[112] נפסק מפי כב' השופט עאטף עיילבוני:

"פסק-דין חלקי
הקדמה
פסק-דין זה מיועד להכרעה במחלוקת מצומצמת שנתגלעה בין חלק מהצדדים, שעניינה שאלת הכיסוי הביטוחי של חברת ר.ט. הנדסת חשמל בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת ר.ט."), בחברת הביטוח "הדר", מבטחתה של החברה בפוליסה לביטוח בתי עסק, וזאת בכל הנוגע לאירוע מיום 30.12.98 במהלכו נפגע התובע בתאונה שאירעה במטבח מלון הולידיי אין קראון פלאזה ירושלים (להלן: "בית המלון"), עת ניסה לפתוח תנור חימום וספג זרם חשמלי.
להזכיר נשכחות, התובענה הוגשה כנגד בית המלון ומבטחתו, "המגן" חברה לביטוח בע"מ. הנתבעים מצידם הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת ר.ט, כחברה שביצעה עבור בית המלון שיפוץ כללי במערכת החשמל במטבח בו אירעה התאונה כעשרה חודשים לפני התרחשותה, וכנגד "הדר" חברה לביטוח בע"מ, מבטחתה של החברה בפוליסה לביטוח בתי עסק. צדדי ג' מצידם שיגרו הודעה לצדדים רביעיים כנגד בית המלון וכנגד מר יוסף פרידמן, סוכן הביטוח אשר ערך עבור החברה במשך שנים עובר לתאונה את כל ביטוחי העסק (להלן: "סוכן הביטוח").
בפסק-דין מיום 26.7.07 ולאחר שתביעתו של התובע סולקה בפשרה קודם לכן, הוכרעה שאלת חלוקת האחריות בין יתר הצדדים, ונקבע כי בית המלון נושא באחריות הנזיקית המלאה לתאונה, לנוכח פעולות שביצעו עובדי בית המלון במטבח בו אירעה התאונה, שכללו פתיחה וסגירה של קופסת החיבורים אליה היה מחובר תנור החשמל, בתדירות גבוהה, אשר גרמה להינתקות כבל ההארקה ולהתחשמלות התובע. עוד נקבע כי לא מוטלת אחריות נזיקית על חברת ר.ט. בגין אירוע התאונה, וכי לא עלה בידי בית המלון להוכיח שהתאונה נגרמה בשל פגם שהיה קיים עוד בשלב התקנת קופסת החיבורים ו/או כבל ההארקה על-ידי החברה, במסגרת עבודות החשמל המקיפות שביצעה במטבח מספר חודשים קודם לכן. אי-לכך, ומשלא הוטלה אחריות נזיקית על חברת ר.ט, התייתר הצורך לדון ולהכריע בשאלת הכיסוי הביטוחי של חברת ר.ט. בחברת הביטוח "הדר".
ביום 18.9.08 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בערעור שהוגש על פסק-הדין, ובו נקבע כי יש לראות בעדותו של מנהל האחזקה מטעם בית המלון בעת קרות התאונה, מר דרור גולדשטיין, משום עדות שבמומחיות ביחס לדרך הנכונה בה יש לחבר כבל הארקה, וכי על-אף שבית המלון לא הגיש כל חוות-דעת מקצועית בנדון טרם שמיעת העדות, יש באותה עדות כדי להצדיק החזרת התיק לבית-משפט השלום לצורך השלמת שמיעת עדויות מומחים באשר לדרך הנכונה והתקנית שבה היה צריך לחבר את כבל ההארקה במקרה דנא.
משכך נקבע, ולאחר שהתיק הוחזר לידי, הוחלט כי בשלב ראשון ובטרם תוכרע באופן סופי שאלת האחריות הנזיקית לקרות התאונה, תיבחן ותידון שאלת הכיסוי הביטוחי, וזאת כדי לנסות ולייעל את הדיון בתיק, במידת האפשר.
עיקר המחלוקת בין הצדדים
בשאלת הכיסוי הביטוי לחברת ר.ט. נחלקו דעות הצדדים לשתיים: לטענת בית המלון וחברת ר.ט, פוליסת הביטוח שהנפיקה "הדר" לחברה מכסה גם את הנזק שנגרם לתובע בתאונה דנא, ומנגד, לטענת חברת הביטוח "הדר", הפוליסה שהונפקה אינה מכסה את אחריותה של החברה בגין התאונה נשוא ענייננו.
טענות הצדדים
לטענת חברת ר.ט, הפוליסה שנערכה עבורה במועדים הרלבנטיים לאירוע התאונה היתה פוליסת "רב ביטוח לבתי עסק", המוגדרת כ"פוליסה מורחבת לבית העסק" ומורכבת ממספר פרקים שונים, המיועדים כולם יחד לכסות את כל הסיכונים האפשריים בניהולו של בית עסק.
לשיטתה של החברה, במסגרת הפוליסה האמורה לא ניתנה לה אפשרות לבחור בפרק של "אחריות מקצועית", כיוון שהפוליסה אינה כוללת פרק נפרד המאפשר כיסוי בגין אחריות מקצועית. לטענתה, בחרה בכיסוי שמעניקים שני פרקים מתוך הפוליסה המוצעת: פרק מס' 5, שעניינו "תכולת בית העסק"; וכן פרק מס' 8, שעניינו "חבויות בית העסק".
החברה טוענת כי הן שמה של הפוליסה שהונפקה לה והן המתכונת שבה נערכה, יש בהם כדי להטעות ולהוביל למסקנה שהפוליסה מיועדת להעניק לבית העסק את מלוא הכיסויים האפשריים, לרבות בגין מקרים כגון המקרה דנא.
עוד טוענת החברה כי מהראיות שבתיק בית-המשפט עולה כי עיקר ייעודה הוא לספק עבודות חשמל במקומות שונים עבור לקוחות המזמינים ממנה עבודות חשמל. לטענתה, לא היה לה "בית עסק", במובן הפיזי, ועל-כן, ממילא לא נכנסו לעסקה אנשים שעלולים היו להיפגע בצורה כלשהי בתוך בית העסק או בהקשר אליו.
בתוך כך, מוסיפה החברה וטוענת כי הסיכון היחיד אליו היתה חשופה במסגרת פרק "חבויות בית העסק" היה אחריותה המקצועית כמבצעת עבודות חשמל, וכל סיכון אחר כלפי צד שלישי היה חסר משמעות מבחינתה. לדידה, הפוליסה שנמכרה לה נועדה לכסות אך ורק סיכונים מסוג זה, שאם לא כן, נמכרה לה למעשה פוליסה ריקה מתוכן.
בהקשר זה, מצביעה החברה על "דוקטרינת הציפיות הסבירות", לפיה יש לפרש פוליסת ביטוח בהתאם לציפיותיו הסבירות של המבוטח, לפי מבחן אובייקטיבי. לטענתה, במקרה הנדון, ציפיותיה הסבירות היו שהפוליסה שהוצאה לה תכסה בדיוק מקרים כמו המקרה שאירע, היינו: פגיעות בגוף שעלולות להיגרם לצדדים שלישיים, בין במישרין ובין בעקיפין, בשל עבודות חשמל שביצעה, שכן לא היתה אפשרות שאנשים ייפגעו בצורה אחרת כתוצאה מהפעלת עסקה.
בכל מקרה, לטענת החברה, היה על "הדר" לברר ולוודא כי הבינה כל חריג או סייג שבחוזה הביטוח, בייחוד מקום בו מדובר על צמצום היקף הכיסוי הביטוחי, ומשלא עשתה כן, חרף שמה והרכבה של הפוליסה, הטעתה אותה וגרמה לה לחשוב שהפוליסה מכסה את כלל הסיכונים בעסק. בהקשר זה מוסיפה החברה וטוענת כי אף חברת "הדר" וסוכן הביטוח נזדקקו לשהות מסויימת על-מנת לברר את שאלת הכיסוי הביטוחי לאשורה, כך שניתן ללמוד מכך כי ציפיותיה של החברה לקבל כיסוי ביטוחי במקרה דנא לא היו תלושות מהמציאות.
לסיום, טוענת החברה כי דווקא העובדה שבעבר הרחוק החזיקה בפוליסת אחריות מקצועית נפרדת (שלא חודשה בהמשך), מלמדת כי סברה שדי בפוליסה שיש בידה כדי לכסות את המקרה, כיוון שתחום עיסוקה לא השתנה במהלך השנים, כמו גם סוכן הביטוח שלה, ולמעשה, משלא הפנתה חברת הביטוח את תשומת ליבה, משך כל אותו זמן, לכך שלא מופיע פרק אחריות מקצועית בין פרקי הפוליסה השונים החלים במסגרת הביטוח שרכשה החברה, גרמה לה לסבור שהיא מכוסה כנדרש.
בית המלון תומך אף הוא בעמדת החברה וטוען כי הפוליסה שהוציאה "הדר" לחברה מכסה את אירוע התאונה נשוא התביעה.
מעבר לטענותיה של החברה, מוסיף בית המלון וטוען כי אמנם במסגרת פוליסת אחריות כלפי צד ג' שהוצאה נכלל חריג שעניינו "אחריות המקצועית של המבוטח או של כל איש בשירותו", ברם לשיטתו, לא עמדה חברת הביטוח בנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של החריג. בהקשר זה טוען בית המלון כי יש לפרש תניית פטור בחוזה הביטוח באופן מצמצם ודווקני, וכן יש להביא בפני המבוטח את ההגבלות לאחריותו הביטוחית ולפרט בהצעת הביטוח במדוייק את התנאים והסייגים לחבות. בתוך כך, טוען בית המלון, יש לדאוג להבלטה מיוחדת של תנאים וסייגים הגורעים מהכיסוי הביטוחי ולוודא כי המבוטח מבין את פשר הגבלת הכיסוי הביטוחי ואחריות המבטח. לשיטת בית המלון, כל הדברים הללו לא נעשו במקרה שלפנינו (היינו: הסברת משמעות החריג למבוטח ובדיקה כי אכן הבין את החריג), ואף סוכן הביטוח לא ידע לקבוע באופן מפורש את גבולות הכיסוי הביטוחי בטרם קיבל את עמדת המבטחת, ומשכך, יש להסיק כי החרגת החבות בגין "אחריות מקצועית" לא הוסברה לחברה, ואין לה תוקף.
מנגד, לטענת חברת הביטוח "הדר", אחריותה של החברה בגין אירוע התאונה אינו מכוסה בפוליסה שהונפקה לה.
בראש ובראשונה טוענת "הדר" כי משלא הגישה החברה נגדה הודעת צד ג' (להבדיל מבית המלון), אין היא יכולה להעלות עתה טענות שלא הושמעו קודם ומדובר בהרחבת חזית אסורה.
מעבר לכך, לטענת "הדר", פוליסת צד ג' שהוציאה אינה מכסה את אחריות החברה בהינתן החריג המפורש שבפוליסה לפיו המבטח לא יהיה אחראי כלפי צד ג' מקום בו מדובר ב"אחריות מקצועית של המבוטח או כל איש בשירותו". כן טוענת "הדר" כי במקרה דנא אין הרחבה של פוליסת צד ג' ביחס לעבודות המתבצעות בבית הלקוח, וגם מטעם זה יש לדחות את דרישתה של החברה.
לטענת "הדר", אף החברה בשלב ראשון הסכימה כי לא קיים כיסוי ביטוחי, והראיה לכך היא שנמנעה מלתבוע אותה והסתפקה במשלוח הודעת צד ד' לסוכן הביטוח.
"הדר" טוענת כי לחברה היתה במהלך השנים פוליסת אחריות מקצועית שנועדה ליתן כיסוי ביטוי לסוג המקרים נשוא כתב התביעה, אך בשל קשיים כלכליים חדלה לבטח עצמה בפוליסה זו.
לא זו בלבד, אלא שלטענת "הדר" מנהל החברה, שהיה מודע לכך שאין ברשותו פוליסת אחריות מקצועית המכסה את האירוע, פנה לסוכן הביטוח וביקש כי הלה יערוך לו פוליסת ביטוח אחריות מקצועית באופן רטרואקטיבי, ואולם בקשה זו נדחתה על-ידי הסוכן. כן טוענת "הדר" כי החברה אף הציעה לסוכן לשאת עבורו בתשלום דמי ההשתתפות העצמית החלים עליו בגין הפעלת פוליסת אחריותו המקצועית, ואולם גם הצעה זו נדחתה על-ידי הסוכן. לשיטתה של "הדר" פניותיה של החברה, כמפורט לעיל, אינן מהוות התנהלות בתום-לב של מבוטח שסבר כי הוצאה לו פוליסת ביטוח כוללת ורחבה המכסה גם אחריות מקצועית, על כל המשתמע מכך.
"הדר" טוענת עוד כי יש לערוך אבחנה ברורה בין פוליסת אחריות מקצועית לבין פוליסת אחריות צד ג'. לשיטתה, פוליסת אחריות מקצועית הינה מוצר שונה שיש לשלם בגינו פרמיה בנפרד.
כן טוענת "הדר" כי גם אם קיימים מקרי ביניים, הרי שלא זה המצב במקרה דנא, שכן אין חולק שבמקרה שלפנינו יכולים מעשיה או מחדליה הנטענים של החברה (ובכלל זאת, ביצוע עבודה בניגוד לחוק, התקנת חיבורי חשמל לא תקינים, אי-בדיקת לוח החשמל, אי-בדיקה של תקינות החיבורים וחיבור לא תקין של חוטי ההארקה – כך על-פי הטענות המועלות נגדה בהודעת צד ג' ששיגר לה בית המלון), לבוא אך ורק בגדרה של האחריות המקצועית או חבות המוצר.
"הדר" מוסיפה וטוענת כי גם בהתייחס לשאלת פרשנות הפוליסה, ככל שהתייחסות לכך נחוצה בנסיבות העניין בהתחשב בכך שהפוליסה פשוטה וברורה, הרי שלא ניתן לצקת לתוך הפוליסה כיסויים ביטוחיים שאינם קיימים וכלל לא נתבקשו. לטענתה, הפרשנות שמבקשת החברה להעניק לפוליסה הינה בלתי-הגיונית ובלתי-סבירה, שכן לא ניתן להעניק כיסוי ביטוחי עבור סיכון שהחברה לא ביטחה עצמה מפניו (ומובן שלא שילמה עליו).
כמו-כן, לטענת "הדר", גם בחינה תכליתית של חוזה הביטוח מובילה למסקנה דומה לפיה הסיכונים שהתממשו במקרה הנדון אינם מכוסים בפוליסת אחריות כלפי צד ג', הן משום שמדובר בחבות הנובעת מאחריות מקצועית של החברה והן משום שמדובר בטענות המתייחסות לעבודות חשמל שהסתיימו כשנה לפני התאונה.
מכל מקום, לטענת "הדר", יש לדחות מכל וכל את טענת החברה ובית המלון לפיה לא קויימה חובת ההבלטה של החריג שעניינו כיסוי לאחריות מקצועית של המבוטח, משום שהטענה אינה רלבנטית מקום בו מדובר על שני ביטוחים שונים ונפרדים זה מזה, ומעבר לכך, גם משום שחובה זו קויימה, הלכה למעשה, כך שהחריג בגין אחריות מקצועית (שלמעשה אינו חריג לפרק הביטוח אלא היעדר תחולתו של פרק ביטוחי שלם) הודגש בצמוד לפרק שעניינו אחריות צד ג'.
דיון והכרעה
בטרם אתייחס לשאלה העיקרית הטעונה הכרעה בתיק שלפני – שאלת הכיסוי הביטוחי של חברת ר.ט. בחברת הביטוח "הדר" – מצאתי לנכון להקדים ולהפנות לכך שמעיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים עולה כי בית המלון, והוא בלבד, מסר הודעת צד ג' לחברת הביטוח "הדר", בעוד שחברת ר.ט. הנדסת חשמל, המעלה כעת טענות במישור הביטוחי אל מול "הדר", לא עשתה כן, והעדיפה להתרכז בהעלאת טענות אל מול בית המלון וסוכן הביטוח.
לנתון זה קיימת, לדידי, משמעות כפולה: הן בהיבט הנוגע לשאלה כיצד תפסה החברה עצמה את יחסיה וזכויותיה (או היעדר זכויותיה) אל מול "הדר", שהרי אף היא לא מצאה לנכון ליצור יריבות ישירה בינה לבין חברת הביטוח (וראה התייחסות לעניין זה בהמשך פסק-הדין), והן במישור הפורמלי שעניינו חזית הטענות שניתן להעלות במישור היחסים הפנימיים בין החברה ל"הדר" בהתחשב בכך שהחברה לא מצאה לנכון לשגר לחברת הביטוח הודעת צד ג'.
בהקשר אחרון זה, שעניינו שאלת היריבות בין שני בעלי דין שלא נוצרה ביניהם חזית ישירה במסגרת הודעת צד ג', אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט ריבלין ב- ע"א 2755/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' רוני קפלן ואח', תק-על 2008(4) 2384 (2008), היפים גם לענייננו:
'הסעיף (סעיף 216(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – ע.ע.) מציין במפורש שההודעה לצד שלישי יכולה להימסר גם לאדם שהוא בעל דין בתובענה. בהתאם לכך, ניתן למסור הודעה לצד שלישי גם לנתבע אחר במשפט. מתוך ההן שבסעיף נשמע גם הלאו – ללא מסירת הודעה לצד שלישי, אין נפתחת, בדרך-כלל, חזית בין הנתבע לבין הצד השלישי... בענייננו, לא נמסרה הודעה לצד שלישי ממנורה לקפלן. עם זאת, מנורה טוענת כי העלאת הדרישה לשיפוי מקפלן במסגרת כתב ההגנה שהיא הגישה בתגובה לכתב התביעה של אגמי מאפשרת לבית-המשפט להכריע ביריבות בינה לבין קפלן. אין לקבל טענה זו. ברי, כי משפט עמום בכתב ההגנה שהוגש בתביעתה של אגמי, אינו יכול לפטור את מנורה מן הצורך לשלוח הודעה לצד שלישי לקפלן, שמטרתה לאפשר לו להתגונן כראוי מפני הטענות שהיא מעלה כלפיו... לפיכך, משלא נשלחה הודעה לצד שלישי ממנורה לקפלן, ומשלא נפתחה חזית ביניהם, לא היה מקום כי בית-המשפט ידון ויכריע בעילות הנוגעות ליחסים הפנימיים ביניהם.'
חרף האמור לעיל, ועל-אף שנושא היחסים הפנימיים בין החברה לבין "הדר" והאפשרות להעלות טענות ביטוחיות במישור יחסים זה הינו בעייתי במידה מסויימת, מצאתי לנכון, בכל זאת, לדון ולהכריע בסוגיה העומדת לפתחי, וזאת לאור העובדה שנושא הכיסוי הביטוחי של חברת ר.ט. הנדסת חשמל הועלה על-ידי בית המלון בהודעת צד ג' ששיגר לחברת הביטוח "הדר" וכן במסגרת כתב הגנתה של "הדר" להודעת צד ג' שנמסרה לה, כך שעל-אף שייתכן ומטעמים פורמליים ניתן היה לדחות על-הסף את טיעוניה של חברת ר.ט. כבר מהטעם שלא נפתחה חזית בינה לבין "הדר", לא מצאתי לנכון לעשות כן מבלי שהדברים ייבחנו ויוכרעו לגופם.
כעת, משהסרנו את אבן הנגף המקדמית הנ"ל, פתוחה בפנינו הדרך לבחון לגופה את שאלת הכיסוי הביטוחי של חברת ר.ט. ב"הדר".
פוליסת הביטוח של חברת "הדר" הנוגעת לענייננו נקראת "רב ביטוח לבתי עסק", ונכללים בה, על-פי המסמכים שהוגשו לתיק בית-המשפט, הפרקים האופציונאליים הבאים: תכולת בית העסק, מבני בית העסק, הכנסות בית העסק, חבויות בית העסק, כספי בית העסק ופרק תאונות אישיות.
מתוך הפרקים הנ"ל, בחרה חברת ר.ט. הנדסת חשמל לרכוש את פרק מס' 5 שעניינו "תכולת בית העסק" ואת פרק מס' 8 שעניינו "חבויות בית העסק". לאור דרישתה זו, הנפיקה "הדר" לחברה פוליסת ביטוח מצומצמת יותר מהפוליסה המלאה והמורחבת העומדת להצעה, וזאת על-פי הסיכונים אותה מצאה החברה לנכון לבטח, משיקוליה היא.
בין היתר, ביטחה "הדר" את החברה במסגרת פרק "חבויות בית העסק" בביטוח חבות מעבידים ובביטוח אחריות כלפי צד שלישי. יושם-אל-לב כי לא הונפקה לחברה פוליסת אחריות מקצועית אשר עשויה לחול על האירוע, ופוליסת האחריות המקצועית הקודמת שהונפקה לחברה היתה בשנים 1991-1992 ומאז לא חודשה.
השאלה העיקרית הנשאלת בהקשר זה היא כיצד יש לסווג את התאונה נשוא כתב התביעה והאם חבותה של החברה במקרה הנדון צריכה, באופן עקרוני, להיות מכוסה בפוליסת אחריות כלפי צד ג' או שמא בפוליסת אחריות מקצועית?
לדעתי, לא צריכה להיות מחלוקת על כך שמבחינה מהותית ועקרונית, קיימת וצריכה להיות אבחנה בין פוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד ג' לבין פוליסה לכיסוי אחריות מקצועית, וזאת מהטעם הפשוט שכל פוליסה מיועדת להעניק כיסוי ביטוחי שונה ביחס לסיכונים שונים ועבור כל כיסוי ביטוחי משולמים דמי ביטוח (פרמיה) בנפרד. לא בכדי מחריגה פוליסת צד ג' מפורשות מקרים שיסודם באחריותו המקצועית של המבוטח וכל אדם אחר בשירותו (כמו גם במקרה שלפנינו).
כעיקרון, מיועדת פוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי לכסות את חבותו של המבוטח בגין נזקים שגרם במהלך עיסוקו המתואר ב"רשימה" לצד ג' (יעקב קיהל ביטוח חבויות בישראל (מהדורה שניה, התשנ"ב-1992) 34), בעוד שפוליסת ביטוח אחריות מקצועית מיועדת לכסות את חבותו של בעל מקצוע בגין כשל בביצוע חובתו המקצועית, שתוצאתו נזק לצד שלישי, וזאת אף ביחס למעשה או מחדל העלולים לגבש רשלנות במובן פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (שם, עמ' 111).
עם זאת, ההבחנה בין חבות מקצועית לבין חבות כלפי צד ג' אינה תמיד פשוטה וברורה.
לעניות דעתי, פוליסת צד ג' אינה מיועדת, ככלל, לבטח חבות מקצועית של המבוטח, אלא מיועדת למקרים בהם קיימת אחריות "אחרת" של המבוטח כלפי צד שלישי, שאינה קשורה באותה חבות הנובעת מעבודתו ופעילותו המהותית – מקצועית, שאם לא כן, לא היה במקרים רבים צורך בהנפקת פוליסת אחריות מקצועית ודי היה בפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד ג', וזאת גם במקרים בהם נגרם נזק לצד שלישי עקב רשלנות בביצוע עבודה מקצועית על-ידי המבוטח.
לטעמי, במקרים בהם מדובר במבוטח אשר במסגרת עיסוקו נדרשת ממנו מקצועיות ומומחיות לשם ביצוע המלאכה (דוגמת חברה לביצוע עבודות חשמל), יש לבחון את שאלת הכיסוי הביטוחי בזיקה הדוקה לאופן קרות התאונה, ומקום בו התרחשותה של התאונה קשורה קשר בל ינותק עם פעולותיו המקצועיות של המבוטח – היינו בקשר עם עצם המהות שבעיסוקו ומקצועו – הרי שאז יש להחיל על המקרה את פוליסת האחריות המקצועית של המבוטח, ככל שקיימת.
בפסיקה נידונו מספר מקרים בהם הועלתה טענה לפיה כיסוי ביטוחי לאירוע תאונתי מסויים מכוסה במסגרת פוליסת אחריות מקצועית ולא במסגרת פוליסת צד ג', ובמרביתם הוכרע, בנסיבות בהן נגרם הנזק לצד שלישי כתוצאה מפעולתו המקצועית של המבוטח, כי הפוליסה המתאימה הינה פוליסת אחריות מקצועית ולא פוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד ג'.
כך, למשל, ב- ת"א 37340/05 סופר אבי בע"מ נ' נטוצ'י בע"מ ואח', תק-של 2008(3) 19238, נידון מקרה בו נגרם נזק לחנות לממכר מוצרי חשמל ואלקטרוניקה עקב הצפת החנות במים שחדרו מתוך בית עסק אחר, הממוקם בקומה מעל לחנות, לאחר שצינור מים שהותקן בבית העסק שמעל לחנות מספר שבועות קודם לכן התנתק, עקב התקנתו הלקויה. אף שם, כבמקרה שלפני, היתה החנות מבוטחת בביטוח חבות כלפי צד שלישי ולא בביטוח אחריות מקצועית. בית-המשפט קבע כי נזק שנובע מכך שהפעולה המקצועית העיקרית של המתקין (קרי: פעולת ההתקנה עצמה) לא בוצעה כראוי, בא באופן מובהק בגדר אחריותו המקצועית של המתקין, ועל-כן מוחרג בבירור מהפוליסה. בהתייחס לטענה לפיה הוצאת האחריות המקצועית מההגדרה של נזקים לצד שלישי תרוקן את פרק חבות כלפי צד שלישי מתוכן, הרי שטענה זו נדחתה, תוך שנקבע כי קיימות פעילויות רבות שבמסגרתן עשוי להינזק צד שלישי והן אינן במסגרת עיסוקו המרכזי של המתקין – לרבות נסיעה למקום ההתקנה, הובלת המתקן וכלי ההתקנה למקום ההתקנה ופעולות נוספות של המתקין במקום ההתקנה שאינן בגדר ההתקנה עצמה – שעליהן תחול פוליסת ביטוח כלפי צד ג'.
כך גם במקרה שנידון ב- ת"א (ת"א-יפו) 27914/05 יואב טובי ואח' נ' מ.ע.צ מדינת ישראל, תק-של 2007(3) 17026 (2007), שם הגישו התובעים תביעה נגד מע"צ בגין נזקים שנגרמו לכרמיהם בשל ריסוס שבוצע על-ידי קבלן-משנה שהוזמן למקום על-ידי חברה להדברה, שהוזמנה לבצע את הריסוס על-ידי מע"צ. באותו מקרה טענה החברה להדברה, אשר רכשה פוליסה המכונה "שיר לעסק – פוליסה לביטוח בתי עסק", שכללה מספר פרקים, לרבות פרק הנוגע לביטוח חבות כלפי צד ג' ופרק הנוגע לביטוח אחריות מקצועית, כי על חברת הביטוח לשפותה בגין ביטוח צד ג', ולחילופין, בגין ביטוח אחריות מקצועית. בית-המשפט קבע כי אין תחולה לפרק ביטוח צד ג', שכן מדובר באירוע שעניינו אחריות מקצועית של המבוטח, בעוד שהפרק הנוגע לאחריות צד ג' מחריג את 'אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש שבשירותו' (סייג זהה לזה שנרשם בפוליסת צד ג' במקרה שלפני). באותו עניין, מצא בית-המשפט לנכון לעמוד על האבחנה בין שתי הפוליסות (פוליסת אחריות צד ג' ופוליסת אחריות מקצועית) כדלקמן:
'בעלי מקצוע שונים, כדוגמת עורכי-דין, רואה-חשבון, מהנדסים וכן בעלי מקצוע שעיסוקם מותנה בקבלת רישוי – נדרשים לרכוש כיסוי בגין אחריותם המקצועית על-מנת שרשלנותם המקצועית תכוסה על-ידי מבטח. בד-בבד, נאלצים אותם בעלי מקצוע לרכוש כיסוי גם בגין אחריות כלפי צד שלישי, שכן יכול ונזק שנגרם על ידם, במהלך עבודתם – נגרם לא בגין רשלנותם המקצועית אלא בגין רשלנות, במעשה או במחדל, תוך כדי ביצוע עבודתם המקצועית, אולם לא בגינה.
לדוגמה, עורך-דין יכול להיתבע בגין נזקי גוף שנגרמו לאחד מלקוחותיו בגין פגם במקרקעין בהם מצוי משרדו של עורך-הדין. אותו עורך-דין אף יכול להיתבע על-ידי אותו לקוח גם בגין נזקי ממון שנגרמו לו בגין, לדוגמה, הגשת תביעה בשמו לאחר שהתיישנה. במקרה שכזה, רשאי הלקוח להגיש תביעה כנגד עורך-הדין בגין שתי העילות השונות והנפרדות. בסיטואציה זו, אמורה שירביט ליתן לאותו עורך-דין כיסוי על-פי שני הפרקים גם יחד, כאשר בגין כל עילה יחולו תנאים שונים, לרבות השתתפויות עצמיות שונות.'
דברים אלה יפים גם לענייננו.
כן ראה בנדון הערתו של כב' השופט ח'טיב ב- ע"א (נצ') 1191/06 מושב אביטל – מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' אורי לוי ואח', תק-מח 2007(2) 4510 (2007); ת"א (ת"א-יפו) 157633/02 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שנהב שמירה בע"מ ואח', תק-של 2004(3) 4243 (2004); וכן ראה פסקי-הדין אליהם הפנתה המבטחת הדר, לרבות ת"א (ת"א-יפו) 218599/02 פרומה נקדימון נ' פל טלוויזיות וידאו (1985) בע"מ, תק-של 2005(4) 881 (2005); ת"א (נת') 4881/01 אביסידון יצחק נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2004(4) 3198 (2004).
(מנגד, ראה למשל את המקרה שנידון ב- ת"א (מחוזי-חי') נעם עזאם ואח' נ' מועצה מקומית עוספייה ואח' (פסק-דין מיום 23.9.08), וכן ת"א (הרצליה) 4665/01 מימון ליאור ואח' נ' בטי בם בע"מ ואח', תק-של 2006
(3) 15605 (2006); ולבסוף, ביחס למקרי גבול בהם עלול להתעורר ספק לגבי משמעותו של הסייג, כמו במקרה של חברה המעניקה שירותי נקיון, ראה ת"א (ת"א-יפו) 90109/01 דינור אריה נ' תיאטראות ישראל בע"מ ואח', תק-של 2005(1) 15659 (2005) וכן ת"א (ראשל"צ) 3898/99 גרסטנר סוניה נ' רבוע כחול, תק-של 2002(1) 555 (2002)).
התאונה נשוא כתב התביעה קשורה, לדעתי, לסוג המקרים הנמנים על פוליסת אחריות מקצועית, שכן התחשמלותו של התובע עת ניסה לפתוח תנור חימום שהיה מחובר לקופסת חיבורים שהותקנה על-ידי החברה במסגרת עבודות החשמל שביצעה במטבח בית המלון (אם וככל שייקבע כי היתה רשלנות מצד החברה בביצוע עבודתה), מהווה נזק שנובע מפעילותה המקצועית העיקרית והבסיסית של החברה, הקשורה להפעלת מומחיות וכישורים מקצועיים מיוחדים הדרושים לביצוע העבודה.
בדיוק מסיבה זו אין מדובר בסיכון הנכלל במסגרת פוליסת אחריות כלפי צד ג', המחריגה מפורשות כל אחריות מקצועית של המבוטח או של כל איש בשירותו, שכן הפוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד ג' שהונפקה לחברת ר.ט. מיועדת למקרים בהם קיימת אחריות "אחרת" של החברה כלפי צד ג', להבדיל מאחריות בגין עבודתה המקצועית של החברה הנובעת מהמטרה הבסיסית לשמה הוזמנה לאתר מלכתחילה (ביצוע עבודות חשמל במטבח בית המלון).
אף אם נעיין בהודעת צד ג' ששיגר בית המלון לחברה ניווכח כי עילות התביעה כנגד החברה מתייחסות לאחריותה המקצועית (ביצוע עבודה רשלנית ו/או לא תקנית ו/או מסוכנת, ביצוע עבודה בניגוד לדרישות הדין, אי-ביצוע בדיקות מספקות, אי-וידוא תקינות החיבורים ועוד), וגם עובדה זו עשויה ללמדנו כי המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לחברה קשורים קשר הדוק ובלתי-ניתן להפרדה לעבודתה המקצועית בבית המלון.
כאן המקום לציין, בניגוד לטענת החברה ובית המלון, כי אינני סבור שהקביעה לפיה אחריות החברה בנסיבות המקרה דנא נחשבת כ"אחריות מקצועית" (אם וככל שתוטל אחריות כאמור), מרוקנת מתוכן את פוליסת צד ג' שהונפקה לחברה, שכן קיים מגוון רחב של סיכונים שהחברה עשויה לחוב בהם כלפי צד ג' אשר אינם קשורים דווקא ל"אחריותה המקצועית", דוגמת פגיעה של צד שלישי כתוצאה מהיתקלות בכבל חשמלי או כלי אחר שהונח ברשלנות באתר העבודה, פגיעתו של צד שלישי בשל נפילת חפץ שהוצב באתר בצורה רשלנית, נזק שנגרם לציוד השייך לבית המלון במהלך שימוש רשלני של החברה באותו ציוד ועוד.
אשר-על-כן, הואיל ובמקרה דנא לא הונפקה לחברת ר.ט. פוליסת אחריות מקצועית כי אם פוליסה לכיסוי אחריות כלפי צד ג', המחריגה את אחריותו של המבטח ביחס ל"אחריות המקצועית של המבוטח או של כל איש שבשרותו", אין התאונה מכוסה בפוליסה הקיימת ב"הדר".
טענת החברה ובית המלון שעניינה ציפיותיה של החברה בקשר עם הפוליסה שהונפקה לה וסברתה כי הפוליסה שהוצאה לה תכסה בדיוק מקרים כגון המקרה דנא, אינה יכולה לסייע לה, שכן אמנם אין חולק בדבר חשיבותה של דוקטרינת "הציפיות הסבירה של המבוטח" בכל הנוגע לפרשנות פוליסת ביטוח, ברם במקרה דנא אין השאלה העומדת על הפרק נוגעת לפרשנות הפוליסה, אלא לעצם האבחנה המהותית בין שני סוגים שונים ונפרדים של כיסוי ביטוחי, אשר כל אחד מהם רלבנטי לסיכונים אחרים אליהם חשוף המבוטח. מכל מקום, לא צריכה להיות מחלוקת על כך שלא ניתן להעניק כיסוי ביטוחי עבור סיכון שמבוטח מסויים לא ביקש לבטח עצמו מפניו (ולא שילם עבורו) בדרך של יצירת פוליסת ביטוח חדשה יש מאין.
אם לא די בכך, הרי שהתנהלות החברה עובר למקרה ולאחריו עשויה דווקא להצביע על כך שידעה אודות מהות הכיסוי הביטוחי שניתן לה והבינה את היקפו. בהקשר זה, מהמסמכים שהוגשו לתיק בית-המשפט עולה כי בשנים 1991-1992 היתה החברה מבוטחת ב"הדר" בפוליסת אחריות מקצועית נפרדת (שלא חודשה בהמשך, על-פי הנטען מטעמים כלכליים), נתון המצביע על כך שבשעתו ידעה כי קיים הבדל בין פוליסת אחריות צד ג' ופוליסת אחריות מקצועית, אשר כל אחת מהן מעניקה כיסוי ביטוחי שונה. מעבר לכך, וגם בהתעלם מטענות סוכן הביטוח בדבר נסיונות מאוחרים של החברה לקבל כיסוי רטרואקטיבי לאירוע ו/או להיפרע ממנו תוך תשלום ההשתתפות העצמית החלה עליו בגין הפעלת פוליסת האחריות המקצועית שלו (טענות אותן הכחיש נציג החברה), הרי שעצם העובדה שאף החברה לא מצאה לטעון בכתב הגנתה לכיסוי ביטוחי ב"הדר" (ובכלל), ואף לא מצאה לנכון להגיש הודעת צד ג' נגד "הדר", מדברת בעד עצמה, ועשויה להעיד כי אף היא לא סברה שיש לה כיסוי ביטוחי כנטען.
לפני סיום, אבקש להתייחס, בקצרה, לטענת בית המלון לפיה הסייג בפוליסת צד ג' הנוגע לאחריותו המקצועית של המבוטח לא הובלט במידה מספקת ומיוחדת, בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. אינני מוצא ממש בטענה זו. במקרה דנא, פורטו החריגים לפרק השמיני של הפוליסה, פרק חבויות בית העסק, ובתוך כך הסייג שעניינו "אחריות המקצועית של המבוטח או של כל איש שבשרותו", בצורה ברורה, חד-משמעית ומודגשת, מייד בסמוך לפסקה הנוגעת לאחריות המבוטח כלפי צד שלישי ותחת הפרק "סייגים לחבות המבטח לפרק 8 פסקה ב' – אחריות כלפי צד שלישי", כך שאין ממש בטענה לפיה החריגים לפוליסת צד ג' לא הובלטו במידה מספקת ו/או כי אינם מפורשים דים.
מעבר לכל האמור לעיל מצאתי לנכון להעיר כי אף אם ניתן לראות בתאונה נשוא כתב התביעה כמקרה ביטוחי החוסה תחת פוליסת אחריות כלפי צד ג' (דבר שנדחה על-ידי כמפורט לעיל), הרי שעל-פי תחילתה של הפסקה שעניינה "אחריות כלפי צד שלישי", על המבטח לשפות את המבוטח בגין חבותו של המבוטח 'בשל מקרה ביטוח שיגרם עקב עסקו של המבוטח, במען העסק ובגבול הגיאוגרפי', במשך תקופת הביטוח ובכפוף ליתר הסייגים הכלולים בפוליסה.
אי-לכך, ובהתחשב בכך שעל-פי רשימת הפוליסה, כתובתה של החברה הינה "סגולה 30, פתח תקוה", ובהינתן העובדה שבפועל בוצעו העבודות מחוץ ל"בית העסק" של החברה (ככל שקיים כזה לנוכח טענתה של החברה כי לא היה לה "בית עסק" במובן הפיזי), קיים ספק מסויים בנוגע לתחולתה של הפוליסה, וזאת גם במנותק משאלת סיווגו של המקרה לפוליסה כזו או אחרת (לעניין משמעות הסייג שעניינו היקף תחולתה של הפוליסה מבחינה גאוגרפית והפרשנות שיש להעניק למונח אתר הפעילות המבוטח, ראה: יעקב קיהל ביטוח חבויות בישראל (מהדורה שניה, התשנ"ב-1992) 50-51; כן השווה ע"א 159/73 שורש מושב שיתופי בע"מ נ' "סהר" חברה לביטוח, פ"ד כח(1) 207 (1973)).
בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להעיר כי העובדה שמנהל חברת ר.ט, מר צבי טופר, לא טרח לעיין בפוליסה שהונפקה לו, וציין בעדותו כי לאחר שקיבל את הפוליסה "הניח אותה במגירה" (ראה עדותו בעמ' 59 לפרוטוקול, שורות 16-17), אינה יכולה לשמש לזכותו, ומשבחר לנהוג בדרך זו מבלי לבדוק את הכיסויים המוענקים לו במסגרת הפוליסה, אין לו להלין אלא על עצמו (השווה: ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 589 (1983)).
סיכום
אשר-על-כן, אני קובע כי פוליסת הביטוח שהנפיקה "הדר" חברה לביטוח בע"מ, אינה מכסה את אחריותה של חברת ר.ט. הנדסת חשמל בע"מ בגין אירוע התאונה נשוא התובענה, אם וככל שתוטל בהמשך אחריות על החברה, ומבלי להביע עמדה בעניין.
כפועל יוצא, אני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישו הנתבעים נגד "הדר".
הנתבעים (בית המלון ומבטחתו "המגן"), מצד אחד, וצד ג' מס' 1 (חברת ר.ט. הנדסת חשמל), מצד שני – כל אחד מהם – ישלמו לצד ג' מס' 2 הוצאות משפט, כולל שכר-טרחת עורך-דין, בסך של 3,000 ש"ח ומע"מ כחוק (סה"כ 9,000 ש"ח ומע"מ)."

3. עילת ההודעה לצד שלישי נסמכת על התביעה שהוגשה נגד הנתבע (הוא שולח ההודעה) והחבות של הצד השלישי כלפי הנתבע נוצרת על-ידי פסק-הדין שניתן לטובת התובע, אם ניתן

ב- בש"א (איזורי-ת"א) 4582/09[113] נפסק מפי כב' השופטת טרכטינגוט חנה:

"החלטה
1. לפניי בקשתה של חברת רולביט בע"מ (להלן: המבקשת) למתן היתר למשלוח הודעה לצד שלישי בתביעה שהוגשה נגדה על-ידי יעקב פתחי ערבאסי (להלן: המשיב).
2. בכתב התביעה טוען המשיב כי בינו לבין המבקשת התקיימו יחסי עבודה, ולפיכך היא חבה בתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות.
3. המבקשת עותרת לקבלת היתר למשלוח הודעה לצד שלישי כנגד מר ג'אלי הזים מוחמד סולטן (להלן: גם – הצד השלישי).
לטענת המבקשת, לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין המשיב.
המבקשת התקשרה בשנת 2003 בהסכם קבלנות בעל-פה עם קבלן שירותים (הוא הצד השלישי בענייננו), וזאת לשם ביצוע פרוייקטים שונים במבקשת.
לצורך ביצוע הפרוייקטים העסיק הקבלן פועלים, כשבין המבקשת למשיב לא התקיים קשר ישיר.
הצד השלישי אף אישר בכתב כי הוא, ולא המבקשת, שימש מעבידו של המשיב (נספח א' לבקשה).
לפיכך, לאור השאלה שמתעוררת בדבר זהות המעסיק, נוכחותו של הצד השלישי חיונית ודרושה ליעילות הדיון.
4. מנגד, חוזר המשיב על טענתו כי המבקשת, והיא בלבד, שימשה מעסיקתו. המשיב הועסק במפעלה, קיבל הוראות ממנהלי המבקשת והשתמש בציוד של המבקשת. לטענתו, לצד השלישי היה תפקיד אחד והוא תשלום השכר.
לאחר בחינתם של טיעוני הצדדים, להלן ההכרעה:
5. הליך מתן הודעה לצד שלישי מעוגן בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולפיה:
'בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:
(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי.'
הודעה לצד שלישי היא תביעה של הנתבע כנגד צד שלישי. בתביעה זו מבקש הנתבע להעביר אל הצד השלישי את האחריות בגין התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע. מדובר למעשה בתביעה על תנאי. עילת ההודעה לצד שלישי נסמכת על התביעה שהוגשה נגד הנתבע (הוא שולח ההודעה) והחבות של הצד השלישי כלפי הנתבע נוצרת על-ידי פסק-הדין שניתן לטובת התובע, אם ניתן (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2007) 424).
הליך מתן ההודעה לצד שלישי אינו מעוגן בתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אלא אומץ על-ידי בתי-הדין לעבודה מתקנות סדר הדין האזרחי (דב"ע (ארצי) נב/3-3 סרברניק – הוכמן, פד"ע כד 188, 191 (1992)).
היתר למתן הודעה לצד שלישי יינתן רק במקרים שבהם לוּ הוגשה ההודעה כתביעה נפרדת, היתה זוֹ מצויה תחת סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה (ד"ר יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 11, עמ' 18 (2004)). היינו, במסגרת בקשה למתן היתר להגשת הודעה לצד שלישי, על בית-הדין לבחון האם סמכותו העניינית משתרעת על התביעה כנגד הנתבע וכן על ההתדיינות בין הנתבע לבין הצד השלישי (ע"ע (ארצי) 790/05 רבנו – Tissera Inc, פס' 13 לפסק-דינו של כב' השופט רמי כהן, תק-אר 2007(4) 32 (9.10.07)).
6. בענייננו אין מחלוקת בדבר סמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה באשר לתביעה שהוגשה כנגד המבקשת, כשלעניין זה נציין כי סמכותו הייחודית של בית-הדין לעבודה משתרעת אף על תובענות שעניינן בשאלת עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד (סעיף 24(א)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969; ע"א (עליון) 321/75 שירות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד ל(1) 381 (1975)).
7. כאמור, בית-הדין מתבקש להתיר למבקשת לשלוח הודעה לצד שלישי.
נימוקי המבקשת לקבלת ההיתר נסמכים על הטענה כי הצד השלישי הוא מעסיקו של המשיב.
בעניין התאחדות הסוחרים (ע"ע (ארצי) 262/06 התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאים בישראל – כהן, קת-אר 2007(1) 45 (2.1.07). להלן: עניין התאחדות הסוחרים) אִפשר בית-הדין הארצי משלוח הודעות לצד שלישי גם כשעסקינן בתביעות שיפוי בין כמה מעסיקים. אלא שבאותו עניין התביעה הוגשה מלכתחילה כנגד כל מעסיקיו האפשריים של התובע. היינו, הוא ראה בכולם כמעסיקיו במשותף. בשלב מאוחר יותר נמחקו חלק מהנתבעים בשל הסדר פשרה שהושג עמם. משום כך לא היתה אפשרות אחרת לברר את טענת יתר הנתבעים בדבר העסקה משותפת אלא בהודעה לצד שלישי. בענייננו, המשיב לא ראה בצד השלישי כמעסיקו. מלכתחילה אף לא הוגשה תביעה כנגדו (ראה: עניין סרברניק שם הוגשה תביעה כנגד מעסיק אחד ונדחתה בקשתו להיתר משלוח הודעה לצד שלישי כנגד שותפו להעסקה).
זאת ועוד: שאין ענייננו במערכת יחסי עבודה כוללת, אלא במערכת משפטית אחרת שבין המבקשת לבין הצד השלישי. מערכת היחסים שבין "משתמש" לבין "קבלן כוח אדם" (לעיל, עניין התאחדות הסוחרים, פס' 9 לפסק-דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה).
ברי, שלוּ היתה ההודעה לצד השלישי מוגשת כתביעה באופן עצמאי, לא בבית-הדין לעבודה היתה מתבררת.
לאור כל האמור, איני מוצאת מקום למתן ההיתר המבוקש.
8. על-אף האמור, אני סבורה כי במקרה זה ראוי כי שאלת אחריותו של הצד השלישי תתברר באמצעות צירופו כנתבע נוסף.
לבית-הדין הסמכות לצרף בעל דין שנוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה בהליך, וזאת אף בלא בקשה של בעל דין בהליך (תקנה 18 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991). כבר נקבע כי במקרה שבו מתעוררת שאלה של זיהוי מעביד, ראוי כי יצורפו להליך כל המעבידים האפשריים כשנכון הוא שבית-הדין אף יחליט על צירוף כאמור ביוזמתו (דב"ע (ארצי) נג/200-3 מועצת פועלי רמת השרון – בן דוד, פס' 8 (1995)).
במקרה שלפנינו הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת וטען לקיומם של יחסי עובד ומעביד. המבקשת מכחישה קיומם של יחסי עבודה וטוענת כי הצד השלישי הוא ששימש מעסיקו של המשיב, ואף צירפה אישור בכתב שניתן על-ידי הצד השלישי.
לאור המחלוקת האמיתית בדבר זהות המעביד, ראוי כי הצד השלישי יהיה נוכח בהליך כנתבע וכי תיקשר יריבות ישירה בין המשיב לבינו (בש"א (י-ם) 1713/08 האחים ישראל בע"מ – LIN ZONGYONG, תק-עב 2008(3) 1484 (17.7.08)).
לפיכך, אני מורה על צירופו של מר ג'אלי הזים מוחמד סולטן כנתבע נוסף.
9. סוף דבר
הבקשה למשלוח ההודעה לצד שלישי נדחית.
מר ג'אלי הזים מוחמד סולטן יצורף להליך זה כנתבע נוסף.
הנתבעת תמציא למר ג'אלי הזים מוחמד סולטן את כתב התביעה בצירוף החלטה זו, וזאת תוך 10 ימים.
מר ג'אלי הזים מוחמד סולטן יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה והחלטה זו.
קדם המשפט שנקבע ליום 3.11.09 מבוטל."

[111] ת"א (שלום-נצ') 09-03-6618 מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון נ' נורית הרטמן, תק-של 2009
(4) 9029 (2009).
[112] ת"א (שלום-נצ') 4092/02 גולן מלכה נ' מלון הולידיי אין, תק-של 2009(4) 7764 (2009).
[113] בש"א (איזורי-ת"א) 4582/09 רולביט בע"מ – יעקב פתחי ערבאסי, תק-עב 2009(4) 1583, 1584
(2009).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הודעה לצד שלישי בתובענות מסויימות (תקנה 216 לתקסד"א)