נטלים וחזקות - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט האזרחי
- "נטל השכנוע"
- "חובת הראיה"
- מידת ההוכחה
- ענייני עבודה
- הוכחת זכות בעלות בקרקע
- תביעה ייצוגית
- לשון הרע - "אמת דיברתי"
- הוכחת עובדות שבפסק-דין שביסוד הרשעה פלילית
- זכות יוצרים
- הטוען ל"מתנה"
- ענייני מס הכנסה
- מס ערך מוסף
- טענות התיישנות
- הסעת נוסעים בשכר
- הודאה והדחה ו"טענת פרעתי"
- הגנת הפרטיות
- הוצאה לפועל - דו"ח עיקול
- אי-גילוי מקור הרכישה
- צוואות - השפעה בלתי-הוגנת
- הסכם פשרה - ביטולו - חלוף הזמן הרב
- טענת עושק
- מרמה
- מתן חשבונות
- מזונות
- אפוטרופסות
- חזקות חוקיות - מעשי רשות
- שותפויות
- תביעות קטנות
- לשון הרע
- ערובה לתשלום הוצאות
- פקודת השטרות
- מבוא - חובת ההוכחה במשפט הפלילי
- "הספק הסביר"
- הסברי הנאשם
- ענייני מיסים
- סמים מסוכנים
- על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
- רצח
- אחריות קפידה
- מבוא - חזקות והשפעתן על נטל ההוכחה
- "חזקה שבהנחה"
- חזקה שב"עובדת יסוד"
- "חזקה שבעובדה"
- תעבורה
- סמים
- הימנעות מהבאת ראיה או עד
- שוד
- טביעת אצבע
- שוחד
- ניירות ערך
- שיבוש הליכי משפט
- יחסי עורך-דין-לקוח
- תכנון ובניה - שיהוי
- אלימות
- מחזיק בכספים מעוקלים
- החזקת רכוש גנוב
- החזקה בדבר תקינות מעשי מינהל
- מתנה
- חזקת השיתוף
- חזקה בהבנת כתב האישום
- הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו"
- חזקה שבחוק
- "חזקה שבחוק" - "חזקה חלוטה"
על מידת ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי של אי-שפיות
ב- ע"א (חי') 2174/04 {גדי כרמי נ' סבג דניאל ואח', תק-מח 2004(4), 6167, 6171 (2004)} קבע בית-המשפט:"מוכרת ההבחנה בין מידת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי לבין זו הנדרשת בדין האזרחי. בדין הפלילי נדרשת המאשימה להוכיח את אשמתו של הנאשם 'מעבר לספק סביר' ואילו בדין האזרחי, על התובע להוכיח תביעתו על-פי 'מאזן ההסתברויות' - ראה, לדוגמה, י' קדמי על הראיות, כרך ג' (התשנ"ט), 1232.
סעיף 34ה לחוק העונשין קובע '... חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית'. סעיף זה, יש לקרוא בכפיפה אחת עם סעיף 34כב לחוק העונשין שכותרתו "נפקות של ספק":
'(א) לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא-אם-כן היא הוכחה מעבר לספק סביר.
(ב) התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג.'
צירוף הסעיפים דלעיל מלמדנו כי המחוקק קבע חזקה של שפיות, קרי, כי המעשה נעשה במצב שאין בו סייג לאחריות פלילית, אך חזקה זו ניתנת לסתירה ועל הנאשם לסתור את החזקה. לשם סתירת החזקה די לנאשם לעורר ספק סביר כי התקיים בו הסייג - ע"פ 2788/96 בוריס אבלים נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 183 (1998); ע"פ 8220/02 ברוכים נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5), 724 (2004), פסקה 6 לפסק-דינו של כב' השופט ת' אור. בכך הקל המחוקק עם הנאשם, לעומת חוק העונשין טרם תיקון 39, שאז נשא הנאשם בנטל של 'מאזן הסתברויות' לצורך סתירת החזקה.
הנטל הראייתי המוטל על נאשם כדי להינות מסייג אי-השפיות בדין הפלילי, נמוך איפוא מהנטל הראייתי שבדין האזרחי, שאז על הנתבע להוכיח על-פי 'מאזן ההסתברויות' שהיה במצב של אי-שפיות. לכן, החלטה לפיה הנאשם היה חולה-נפש בעת המעשה ולכן אינו בר-עונשין, אין משמעה כי גם לצורך הדין האזרחי יראו את הנאשם-המזיק ככזה. וראה על דרך ההיקש סעיף 42א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 ממנו עולה כי פסק-דין המזכה נאשם בפלילי, אינו מחייב לצורך הדין האזרחי.
11. למרות הכלל 'המוציא מחברו עליו הראיה', לא המשיב הוא שצריך היה להוכיח בתביעתו כי המערער היה שפוי בעת המעשה, אלא על המערער היה להוכיח כי לא היה שפוי. זאת, על-פי הכלל לפיו הדין הראייתי הולך אחר הדין המהותי, ועל בעל דין הנטל להוכיח טענה המקדמת את עניינו - ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4), 769 (1997), פסקה 13; ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פ"ד מו(4), 627, 642 (1992)."